האדומה

הצנחנים לדורותיהם

לוחמים | סיפורים | מקומות

יום ראשון בבוקר בצומת בית ליד: הצנחנים חוזרים למקום המפגש המיתולוגי

אין צנחן משנות ה-70, ה-80 וה-90, שצומת בית ליד לא מעורר בו זיכרון מימיו כטירון או מפקד טירונים. מהעמידה בשלשות ועד המרוץ אחרי טוסט בשק"ם. וגם: מה קורה עם הצומת היום
צומת בית ליד, מאי 2024

עד תחילת שנות ה-2000 צומת בית ליד, בשמו הרשמי צומת השרון, היה בימי ראשון בבוקר מקום המפגש של משרתי חטיבת הצנחנים. הצומת היה למעשה תחנת מעבר הומה בעיקר בטירונים ומפקדים לקראת חזרתם לבסיסים בשומרון כמו סנור וחמאם אל מליח או מחנה גור הקרוב.

הרחבה בה עמדו הטירונים בשלשות

אלפי לוחמים, קצינים, נגדים, משרתי החטיבה והגדודים וגם כמה כאלה שהפכו לרמטכ"לים עברו בצומת ביד ליד במשך כשלושה עשרים. אותה צומת שנצרבה בזיכרון הישראלי בגלל הפיגוע הרצחני שאירע בו ב-22 בינואר 1995 בו נרצחו 21 חיילים ואזרח אחד.

המקום בו עמד הקיוסק

מלא כומתות אדומות

צומת השרון הוא צומת מרכזי בו מצטלבים כביש 4 (כביש חיפה-תל אביב הישן) וכביש 57 (נתניה – מחלף ניצני עוז). הצומת מוכר יותר בכינוי צומת בית ליד – על שם הכפר הערבי ח'רבת בית ליד שהיה סמוך לו. במלחמת העצמאות הכפר ננטש ונהרס.

עד תחילת שנות ה-80 בצומת היה כיכר, אך עם הרחבתו לדו מסלולי הוצבו בו רמזורים וגם נחפר מעבר תת-קרקעי להולכי רגל. המתחם בו נפגשו הצנחנים נמצא בחלקו המזרחי של הצומת לכיוון צפון ומזרח. אזור שבו היו מספר תחנות הסעה, קיוסק, שק"ם ורחבה צמודה לחורשה בה העמידו את הטירונים בשלשות לפני העלייה להסעה לבסיס.

ערן אבן שושן (ראשון) יחד עם חבריו לפלוגת המסלול פב' 90 יוסי זיני ואיציק ביטון | צילום: פרטי

בנובמבר 1982 היה אריה יעקובי, אז מבת ים והיום תושב קריית טבעון, טירון בפלוגת המסלול נוב' 82 – גדוד 202 תחת המ"פ רחמים כהן. הוא היה במחלקה 3 של המ"מ יהודה שפר. "להגיע בשנת 82 מבת ים לצומת בית ליד בתחבורה ציבורית זה היה סיוט. בטרמפים זה היה הרבה יותר קל", נזכר יעקובי, "ההגעה לצומת בית ליד ביום ראשון בבוקר זה היה השלב הראשון בחזרה מחופש לשגרה. כטירון זה היה שלב קשה. היינו צריכים להגיע עד תשע, היו מסדרים אותנו בשלשות ואחרי חמש דקות של בדיקת נוכחות היינו עולים על האוטובוס לסנור. אני זוכר שחיילים ותיקים היו לועגים לנו כשהעמידו אותנו שם בשלשות וכנראה בצדק כי היינו טירונים ירוקים. לא היינו שם הרבה זמן בכל יום ראשון בבוקר. ביציאות הביתה מי שקיבל שעות ביציאה היה עושה אותם בצומת בית ליד".

גיל מימון, פלוגת מסלול פב' 87 | צילום: פרטי

אביחי שניידר, חברו של יעקובי למסלול נוב' 82 וגם למחלקה, הוסיף: "זוכר צומת מלא בהמון חיילים. הרב הכומתות אדומות והרבה כומתות ירוקות של הבקו"ם. מי שהצליח להגיע מוקדם לצומת היה מספיק לקנות קפה בשק"ם וגם לאכול משהו. ברגע שהיה מגיע המ"כ מיד נעמדנו בשלשות. אני זוכר שפעם אחת הריצו אותנו מצומת בית ליד עד למחנה גור שצמוד לכפר יונה. בטח הענישו אותנו על משהו".

אביחי שניידר, מחזור נובמבר 1982 | צילום באדיבות המצולם

טוסטים ושלשות

גיל מימון, אז מחיפה והיום תושב פצאל בבקעת הירדן, הגיע לצומת בית ליד בשתי תקופות – כטירון במחזור פברואר 1987 של גדוד 890 תחת המ"מ רגב תורס והמ"פ אביב כוכבי וכמ"כ במחזור אוגוסט 1988 תחת המ"מ דורון עובדיה והמ"פ אהרון פוקס.

"כשאתה אומר לי צומת בית ליד אני נזכר בשני דברים – שלשות וטוסטים", סיפר מימון, "הזמן בצומת בית ליד היה תמיד לחוץ. כשהייתי טירון אז בשק"ם היינו קונים דברים שחסרים לנו לפני החזרה לסנור כמו כלי גילוח, אך בעיקר היה לחץ לטוסטים כי מלא חיילים רצו לאכול בבוקר. תמיד קבעו לנו לעמוד בשלשות בשעה תשע אז בגלל שהיה לחץ של זמנים לא באמת אכלנו טוסט אלא לחמנייה עם גבינה קצת חמה. למוכרים בשק"ם לא היה הרבה זמן להכין טוסט כמו שצריך. הצומת הזה גם היה סמל השביזות של יום א'. היינו מגיעים לשם מבואסים לפני החזרה לסנור, אבל ככל שחלף הזמן גם היינו שמחים שם לפגוש את החבר'ה. כשהייתי מ"כ אז כשהייתי מגיע לצומת הייתי קונה בקיוסק תגים או פלוגתון".

חפ"ק מ"פ נוב' 82: רחמים כהן (ראשון מימין) מאחוריו בועז סרי ז"ל, דני לוי (משמאל) ולידו אריה יעקובי | צילום: פרטי

ערן אבן שושן, אז מכפר יחזקאל והיום גר בכפר תבור, מחזור פברואר 1990 בגדוד 101 תחת המ"מ רן סיזקינד והמ"פ הרצי הלוי (היום הרמטכ"ל) זוכר לרעה את הצומת. "צומת בית ליד מזכיר לי באסה של החיים", הודה אבן שושן, "המקום היה תחנת איסוף אחרי שבת בדרך למחנה האיום והנורא סנור אין לי שום זיכרון טוב משם".

אפי קינן, מחזור מרץ 1997 | צילום: פרטי

גם אחרי הפיגוע הקשה בשנת 1995 המקום המשיך להיות מקום המפגש של טירוני הצנחנים בדרכם לסנור. לאפי קינן, מחזור מרץ 1997 בגדוד 890 תחת המ"מ צחי הראל והמ"פ עודד לוזון, הזיכרון מהצומת בית ליד מתחלק לשתי תקופות – תקופת הטירונות והתקופה לאחריה. "הזיכרון הכי החזק שלי מהצומת היה לחץ", מספר קינן, "היה צריך להספיק להגיע לצומת כדי לא לפספס את האוטובוס לסנור ויש את העמידה בזמנים. זה היה סוג של מרוץ נגד הזמן. היה גם לחץ כי יש חשש מהמ"כים. אחרי הטירונות היה פחות לחץ והעניין בצומת היה השמחה לפגוש את החבר'ה מהמחלקה. היה בצומת גם קיוסק מאחורי תחנות אוטובוסים לכיוון הבסיס עצמו שהיינו קונים שם שתייה ואוכל".

הצומת היום

הצנחנים עזבו את הצומת לפני יותר מ-20 שנה, אך המקום המשיך להיות פעיל כתחנה לתחבורה ציבורית. מצומת מלא חיים, תוסס, ומלא בכומתות אדומות ובכלל בחיילים, הוא הפך למקום יחסית שומם, כשמעט מאוד נוסעים עוברים בו.

המעבר התת-קרקעי להולכי רגל

הקיוסק והשק"ם שהיו העוגנים של הצומת כבר מזמן לא קיימים; המעבר התת קרקעי להולכי רגל נראה נטוש; יש הרבה עשבייה והזנחה מסביב; ורחבת האספלט, בה היו מעמידים את הטירונים בשלשות, עודנה שם אך הזמן עשה את שלו גם עליה.

"מאז הטירונות לפני 42 שנה לא יצא לי לבקר בצומת בית ליד", הודה אריה יעקובי מנוב' 82, "פשוט כי לא הייתה לי סיבה".

אזור צומת בית ליד, כפי שהוא נראה היום, צפוי להשתנות בעתיד עם שדרוגו המשמעותי של כביש 57.

Facebook

רוצה להיות מעודכן הרשם לניוזלטר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *