רצועת הביטחון בדרום לבנון, שנות ה-90, הגזרה המזרחית. ברחבי הרצועה פרוסים מספר מוצבים חודרים של צה"ל, שכדי להגיע אליהם השתמשו שיירות הצבא בכבישים המקומיים, אלה שסללו הלבנונים. הצירים האלה חיברו בין הכפרים בדרום לבנון, אבל גם בין המוצבים. אחד הצירים המשמעותיים בגזרה המזרחית היה ציר אורך, מדרום לצפון, שמקטע ממנו הוביל למוצב עישייה. הלבנוניים קראו לו דרך מחמודיה, בצה"ל שם הקוד שלו היה – דרשנות.
ציר דרשנות, כפי שקראו לו כאמור בצה"ל, היה מקטע מתוך ציר האורך הלבנוני, שהתחיל במוצב דמשקייה והסתיים במוצב עישייה. אורכו 4.4 קילומטר – זמן הנסיעה בו בשיירה הוא בין 10 דקות ל-15 דקות; בהליכה או ליתר דיוק בפתיחת ציר כשעה. מדובר בכביש צר, נתיב אחד לכל כיוון וללא שוליים.
לאבטח אותו
המקטע שנקרא ציר דרשנות הוא כביש שמתחיל כאמור במקום בו שכן בעבר מוצב דמשקייה. הדרך מטפסת אל שלוחה והיא נעה במרביתו בשיא שלה. מצידו המזרחי של הציר מורדות תלולים מאוד שמתחברים לוואדי שמוביל לנהר הליטני. באמצע המקטע הכביש עובר דרך מזרעת אל מחמודיה – אז בשנות ה-90 אלה היו מספר מבנים חקלאיים נטושים. לאחר מכן הציר חולף בתוך מיוערת (עדיין קיימת) של עצי אורן ובקצה המקטע יש צומת T – פנייה שמאלה מובילה למוצב עישייה וכאן למעשה מסתיים ציר דרשנות. ימינה בצומת ממשיך הכביש למוצב ריחן – שם הקוד של הציר – חנף.
אבי דבי, לוחם יחמ"מ ששירת בדרום לבנון תקופה ארוכה, תצפת על ציר דרשנות כחלק מהמשימות של היחידה שלו. דבי מסביר את חשיבותו: "ציר דרשנות הוביל לשני מוצבים מהגדולים ברצועת הביטחון – עישייה וריחן וכמובן למובלעת ג'זין. לא היה ציר אחר למקומות האלה. מאחר והוא היה ציר משמעותי לצה"ל לחיזבאללה היה אינטרס מובהק לפגוע בו ובתנועה של חיילי צה"ל בו. אחרי האירועים הקשים באוקטובר 1995 בהם נפלו תשעה מפקדים ולוחמים מגולני – שלושה מהם נהרגו בציר דרשנות – הוקם מוצב שלם בשביל לאבטח את הציר. זה מראה עד כמה לציר דרשנות היתה חשיבות ומנגד עד כמה הוא לא היה מאובטח מספיק עד שהוקם מוצב שני. ממוצב שני כל הזמן סרקנו באמצעים שלנו את הציר ואת כל דרכי התנועה האפשריים אליו – הוודאיות או השלוחות. המטרה הייתה למנוע ממחבלים להגיע אליו. מאז שהוקם מוצב שני, למיטב זכרוני, לא הגיעו יותר מחבלים לציר דרשנות".
שיגרת שיירות
בחורף 1995 הגיעו לתפוס את מוצב עישייה פלוגת המסייעת של גדוד 890 תחת פיקודו של המ"פ דני אסרף. אחד הלוחמים באותה פלוגה הוא בן בנדו מחיפה, האח הצעיר של הכדורגלן אריק בנדו.
את הדרך לעישייה על ציר דרשנות זוכר בנדו כדבר שעשה בשגרה, אבל את האווירה מסביב הוא לא יכול לשכוח. "אנחנו החלפנו את לוחמי גולני 51 אחרי האירוע שידוע בכינוי סוכות השחור", נזכר בנדו, "בערב שמחת תורה הייתי בבית וכל המשפחה ראתה טלוויזיה. פתאום דיווחו על האירועים בגזרת עישייה. ההורים שלי ידעו שאני עולה לתפוס קו במקום שבו נהרגו עכשיו חיילים וזה הלחיץ. אני לא זוכר את הנסיעה בציר דרשנות עם חשש. לא רעדנו ממנו וגם לא התפללנו לפני כל נסיעה בו. מהר מאוד נכנסנו לעניינים והשיירות התנהלו בשגרה".
נקודה אדומה
עמית ברק, מחזור מרץ 95 בגדוד 890, הגיע לתפוס קו בגזרת עישייה כלוחם ותיק באביב-קיץ 97. הוא זוכר היטב את ציר דרשנות. "זו דרך לבנונית יפה מאוד, עם נוף מדהים, היא עוברת דרך מיוערת יפה, רואים בדרך וואדיות וגם את הבופור", סיפר ברק והוסיף מיד: "כשנסענו בציר דרשנות תמיד חיפשנו את הנקודה האדומה שעפה לכיווננו – טיל סאגר. לפני יציאה של כל שיירה בציר הזה היו מבקשים מאיתנו לחפש נקודות אדומות. זו הייתה ההתרעה הכי חמה בתקופתי בנסיעה למוצב עישייה. כמובן שגם היה את החשש ממטענים".
אילו תחושות ליוו אתכם בנסיעה?
ברק: "בפעמים הראשונות שנסענו בו היו חששות, אחר כך כל נסיעה היתה עם דריכות. זה גם תלוי אם הייתה בצוות שיירות או לא. צוות שביצע את משימת השיירות היה נוסע בציר פעמים ביום ולפעמים גם פותח ציר".
זיכרון מיוחד מהנסיעה בציר דרשנות.
ברק: "כשנדב מילוא ז"ל נהרג ב-6 ביולי 97 בהיתקלות עם מחבלים הייתי בצוות השיירות של מוצב עישייה. קיבלנו משימה להביא אותו חזרה לארץ לקבורה. אני מאלה שליוו את נדב ז"ל בדרכו החוצה מלבנון בין היתר גם דרך ציר דרשנות. זה היה רגע עצוב".
בתחילת שנת 1999 עלה גדוד 101 לתפוס קו בלבנון בגזרה המזרחית. פלוגת המסייעת תחת פיקודו של המ"פ עמית מרום תפסה את מוצב עישייה. שמוליק פוליטי, מחזור אוגוסט 1996 תחת המ"מ יובל קינן והמ"פ קובי מור, היה כבר חייל וותיק במסייעת במחלקת הסיור- 5 תחת פיקודו של המ"מ אבי חילווה.
"ציר דרשנות היה כביש בתוך נוף יפה, וואדיות ויער עם עצים גבוהים", מספר פוליטי, "תמיד היה מתוח לנסוע בציר הזה. היה אדרנלין ולחץ. נסענו בספארי והקפידו איתנו על הנהלים. זוכר היטב שכל הזמן חיפשתי לזהות את הנקודה האדומה של הסאגר רצה לכיווננו".
יעקב שמידוב מירושלים, מחזור אוגוסט 1997 בגדוד 101, שירת אחרי המסלול במסייעת של הגדוד תחת פיקודו של המ"פ עמית מרום. הוא שובץ במחלקת המרגמות – 7. את ציר דרשנות הוא זוכר מהקו שעשו בעישייה בתחילת 99.
"נסעתי הרבה בציר דרשנות כי הייתי בצוות אבטחת המרצדסים של יק"ל", נזכר שמידוב, "אלה היו נסיעות מהירות מכפר לכפר. בשירות בדרך לעישייה או בדרך חזרה לארץ הנגביסט תמיד ישב בקצה הספארי והסתכל אחורה. כשהיינו יוצאים למארבים אז חצינו את ציר דרשנות רגלית. האמת שזכורים לי בו עמודי חשמל מוזרים שלא דומים לאלה שיש בארץ".
