גדוד 202 בחטיבת הצנחנים הוקם במאי 1964 תחת פיקודו של אפרים חירם (פיחוטקה). המחזור השלישי של הגדוד החדש, שקיבל את הכינוי צפע, היה נובמבר 1964. אחד הלוחמים של אותה פלוגה הוא אברהם מזרחי מראשון לציון, שכבר 60 שנה חי ונושם את הזיכרונות מימיו כטירון בחטיבת הצנחנים.
הנשק ומדי ה-ב'
מזרחי בן ה- 76 נולד ב-25 בנובמבר 1947 בשכונת האורפלים בראשון לציון לשרה ויעקב זכרם לברכה. למזרחי יש עוד שתי אחיות. כשהיה בן 5 התייתם מאביו ובעקבות כך עבר לגור כילד חוץ בקיבוץ בית קמה ובשנת 1960, כשהיה בן 13, הצטרף לחברת הנוער 'סנונית' שנקלטה בקיבוץ שדות ים שליד קיסריה. בכיתה המקבילה ל'סנונית', זו של בני המשק, למדו רענן נאמן ויפתח שדמי לימים טייסים בחיל האוויר.
לקראת גיוסו לצה"ל בנובמבר 1964 חלם מזרחי לשרת בצוללות, אך כשהגיע לבסיס קליטה ומיון (הבקו"ם) הובהר לו כי הוא מיועד לשירות בחיל רגלים. מזרחי מיד התנדב לצנחנים.
מהבקו"ם הגיע הצעיר המורעל למחנה בית ליד ושובץ בפלוגת מסלול נוב' 64 בגדוד הצנחנים החדש 202. מזרחי ובני מחזורו הם למעשה מהלוחמים שייסדו את גדוד צפע. בשנת 1964 מג"ד 202, המג"ד הראשון של הגדוד, היה כאמור אפרים חירם (פיחוטקה), הסמג"ד דן שומרון ומח"ט הצנחנים היה רפאל רפול איתן.
מפקד פלוגת המסלול של מזרחי היה גיורא איתן מפתח תקווה, בן אחיו של המח"ט רפול. מפקד המחלקה שלו היה דן בהיר יסני מקיבוץ ניר דוד. הנשק שבו צויד היה רובה ה-FN FAL שנקרא בצה"ל רומ"ט – 'רובה מטען', אך לרוב כונה: 'רובה FN'. מדי ה-ב' שלבשו הטירונים היו מנומרים ומדי ה-א' היו עם הירכית המפורסמת.
זמן טרטורים
"רציתי לשרת ביחידה משמעותית ולכן התנדבתי לצנחנים", הסביר מזרחי מה הביא אותו לחטיבה 35, "הטירונות שלנו הייתה קשה כקריעת ים סוף", החל מזרחי לתאר איך הייתה טירונות בגדוד 202 בשנת 1964, "התחלנו את הטירונות כ-120 חבר'ה בפלוגה וסיימנו את המסלול רק 54 לוחמים. זה היה מאתגר ובגלל זה הרבה נשרו בדרך. לא יכלו להמשיך. המשמעת הייתה חזקה מאוד. כשהמפקד היה מגיע היינו נמתחים. חששנו מהמפקדים. היה דיסטנס חזק. הרס"פ שלנו היה קשוח איתנו מאוד. היה לו משפט: 'תביא לי תוך שתי דקות אוניה מחיפה'. הוא תמיד דרש מעל למה שצריך ובעיקר דברים שבכלל אי אפשר לעשות".
תאר יום טירונות שיגרתי בבית ליד?
"המון טרטורים. היו מריצים אותנו שוב ושוב והיינו חייבים לעמוד בזמנים. טרטור אחד היה לרוץ עם שני קיטבגים על הכתפיים מרחק מהמאהל שלנו לכיכר השמוק ובחזרה בזמן של שתי דקות. היו מריצים אותנו מסביב לאוהל כשהנשק מעל הראש. היינו מקבלים עונש לחפור בור של מטר על מטר. היה קשה מאוד".
רק הטובים
מחנה בית ליד היה בסיס האם של טירוני נוב' 64 באותה תקופה, אך לאורך השבוע הם יצאו להרבה אימוני שטח.
"שדאות עשינו ליד קיבוץ שעלבים באזור מודיעין. היה לנו אימון שקראו לו 'אש לילה', זה אימון לילי ביבש וברטוב. הלכנו בטור ואז המפקדים התקילו אותנו – אויב מימין, אויב משמאל. היינו עושים הרבה מסעות והזכור לי ביותר היה מסע אלונקות מבית ליד לגבעת עדה בלילה גשום. הלכנו בשטח, בבוץ וגם עברנו בדרך נחל שזה היה מאתגר מאוד. הטירונות הייתה מאמץ פיזי ארוך ומתמשך. רק הטובים ביותר שרדו את הטירונות הזו".
איך התייחס אליכם המ"פ גיורא איתן?
"המ"פ גיורא איתן היה דמות שהערצנו. דמות של מפקד עילוי. תמיד דחף את החבר'ה קדימה. גיורא היה מפקד שהלכנו אחריו בעיניים עצומות. הוא אף פעם לא דיבר איתנו בקשיחות. הוא דיבר אלינו כמו שאבא מדבר לילדים שלו. לצערי הוא נפל בקרב בכניסה לעזה במלחמת ששת הימים".
איך הסתדרתם עם המ"מ דן בהיר יסני?
"עשינו כל מה שהוא ביקש. יסני היה דמות אנושית וחביבה. ממש מותק של בחור. לצערי גם הוא נפל. זה קרה בשנת 1966 בקרב עם הירדנים".
מי היו החברים הטובים שלך בטירונות?
"ויצמן מנתניה, מולה מתל אביב, יהושע ימני מכפר סבא ויהושע שחורי ז"ל מקיבוץ יד מרדכי שנפל במלחמת ששת הימים באזור רצועת עזה".
כושר מטורף
אחרי הטירונות עשה מזרחי קורס מ"כים, כשבטקס סיום הקורס בבית ליד הוא קיבל את התעודה מהסמח"ט דן שומרון. לאורך תקופת הסדיר צנח מזרחי 69 צניחות, חלקם במסגרת קורס מדריכי צניחה שעשה. "היה לי כושר מטורף", מתגאה מזרחי, "בזמני לא היה בוחן מסלול הייתה סוג של תחרות. צנחנו בקיסריה עם ציוד מלא, מיד אחר כך יצאנו למסע לוינגייט, כ-20 קילומטר, ובוינגייט עשינו מסלול מכשולים. אהוד רם ז"ל מקיבוץ חניתה סיים ראשון. הוא נפל בפשיטה על האי גרין. כאב עצום. אני סיימתי את התחרות אחריו, במקום השני".
לאחר שסיים את ההכשרה, שנמשכה שנה, הצטרף מזרחי כמ"כ לפלוגה ב' של מתן וילנאי. לאחר מכן עבר להיות הרס"פ בפלוגת המסלול אוגוסט 1966 תחת המ"פ גיל דוד מקיבוץ בית השיטה. שניים מחייליו של מזרחי היו מנחם לנדאו – היום יו"ר גבעת התחמושת ומורשת מלחמת ששת הימים והאלוף במיל' יעקב עמידרור.
גאווה גדולה
ב-10 במאי 1967 שוחרר מזרחי מהשירות הסדיר ופחות מחודש אחר כך גויס למילואים עם פרוץ מלחמת ששת הימים. הוא שירת בחטיבה 80 – צנחנים במילואים, היום חטיבה 226, בגדוד 9255, אך לא יצא לו להלחם. "היינו אמורים להיכנס להילחם בעיר העתיקה בירושלים אבל זה לא יצא אל הפועל. המלחמה הייתה מהירה מדי", אמר מזרחי באכזבה.
מה זה היה בשבילך לשרת בצנחנים?
"אתגר וכמובן כבוד. הצנחנים היו שם דבר בשנות ה-60. להסתובב אז עם כומתה אדומה וכנפי צניחה זו הייתה גאווה גדולה. כולם הסתכלו עלינו בהערצה"
מה עבורך גדוד 202?
"תמיד אהיה חלק מהגדוד הזה כמי שהיה בין מייסדיו. היום גדוד 202 הוא שם דבר בצה"ל. גדוד עם מסורת מפוארת".
אחרי השירות הצבאי מזרחי התחתן, נולדו לו שני ילדים ועם השנים גם נולדו לו נכדים. הוא עבד כימאי וראה קצת עולם, לאחר מכן עבד בפרויקטים של עבודות עפר בסיני ובמשך עשרות שנים עבד כנהג בבית חולים שמואל הרופא, שם שימש גם כיו"ר ועד העובדים.
