הכאב שאינו מרפה: בבית העלמין הצבאי בחיפה נערכה היום (שישי) האזכרה במלאת 18 שנים לנפילתו של סגן יפתח שרייר ז"ל במלחמת לבנון השנייה. סגן שרייר היה מ"מ במסייעת גדוד 101 בזמן נפילתו. באזכרה השתתפו בני המשפחה הקרובה, חברים ונציגים מחטיבת הצנחנים.
סגן שרייר ז"ל התגייס במרץ 2003 לגדוד 101. עבר מסלול ארוך וקשה לאחריו יצא לקורס מ"כים ומשם לקורס קצינים. הוא חזר לגדוד ולקח על עצמו לפקד על מחלקת בני ישיבות במחזור נובמבר 2004. לאחר מכן עבר לפקד על מחלקת 9 במסייעת 101 תחת פיקודם של המ"פ רותם אביגזר והסמ"פ ישי רוזיליו.
ב-12 ביולי 2006 פרצה מלחמת לבנון השנייה וסגן שריר ז"ל יצא לקרבות כמפקד מחלקה במסייעת. את גדוד 101 הוביל במלחמה סא"ל אריאל יוחנן. ביום ה-26 ביולי 2006, לאחר קרב קשה במרון א-ראס, נפל סגן שרייר והוא בן 21.
18 שנים חלפו. אב המשפחה עמי ז"ל נפטר לפני תשע שנים והאם יפה יחד עם האח – יריב, האחות – יונת והאח התאום – ירדן ממשיכים להנציחו.
באזכרה היום אמרה יפה, האם השכולה, דברים שלא השאירו עין אחת יבשה: "הכול והמון נכתב עליך. אין לי מה לחדש. כולנו יודעים מי אתה ומי היית. אתה הגיבור שלי, הגיבור של המשפחה. הגיבור שלנו. הילד הכי משפחתי שיכול להיות… אספר מה שעובר עלי כאמא. אני עדיין לא מעכלת את גודל אובדני, למרות השנים שעברו. אני מתקשה להאמין שאינך איתנו יפתחל'ה שלי. לא מאמינה שלא נחגוג לך יום הולדת 40, עגול, בחודש הבא. אני לא מסוגלת להשלים עם מה שקרה לך, עם מה שקרה לנו… אין יום שאני לא חושבת עליך. אתה איתי כל הזמן… בכיתי הרבה, כעסתי נורא והיום אני שורדת. ממשיכה לחיות, נתמכת ונעזרת בילדיי היקרים".
אהב את חייליו
האחות יונת שרייר-סער בריאיון מיוחד לאתר 'האדומה' במלאת 18 שנים לנפילת אחיה: "השנה יש לנו דז'ה וו לימי מלחמת לבנון השנייה. אז כמו היום, חיזבאללה יורה על הצפון – חיילים נפלו ואזרחים נהרגו. ברמה הלאומית, אחרי 18 שנה מאז שאחי נפל חזרנו לאותו המצב. התחושה שלנו ששום דבר לא השתנה. כואב לי כי אני לא רוצה לחשוב על כך שהחיילים במלחמת לבנון השנייה נפלו לחינם. התחושה שלי שלא למדנו שום דבר. זה אפילו מכעיס אותי. הייתה מלחמה, חיילים נפלו והיה צריך לשמור על ההישגים של המלחמה הזו".
על התחושות ברמה האישית הוסיפה יונת: "הכאב אותו כאב, האובדן הוא אותו אובדן. התחושות קשות".
לפני שסגן שרייר ז"ל יצא למלחמה לא הזדמן לאחות יונת לשוחח איתו: "הוא התקשר פעם אחת מהמלחמה להורים שלי וביקש מהם שישלחו זר פרחים לחברה שלו שרון שליט. הם ציינו אז 10 חודשים של חברות. לפני המלחמה ההורים שלי, האח התאום ירדן והחברה שרון ביקרו אותו במחנה אליקים לפני הכניסה ללבנון. זו היתה הפעם האחרונה שהם ראו אותו. שבועיים אחרי שהמלחמה פרצה יפתח נפל".
את הרגע בו התבשרה כי אחיה, שקטן ממנה בעשר שנים, נפל לא תשכח לעולם: "הייתי בהריון השני שלי. זו הייתה שעת ערב וכבר התכוננתי לשינה. פתאום אבא שלי התקשר, בערך בשעה 21:00. אחי הקטן ירדן והתאום של יפתח היה בדיוק אצלי בבית. אבא שלי אמר לי: 'יונת, יפתח נהרג, יש פה חיילים. דברי איתם'. ירדן בדיוק סיים מקלחת ואיך שיצא הוא שמע אותי. הוא אמר: 'ידעתי, הייתה לי הרגשה כבר מאחרי הצהריים'. התארגנו, אספנו את שרון חברה שלו ונסענו לחיפה".
סגן שרייר ז"ל נפל חודשיים לפני יום הולדתו ה-22 וכמה חודשים לפני שהיה אמור להשתחרר. "יפתח מאוד אהב את החיילים והמפקדים שלו. עד היום אנחנו בקשר מצוין עם אריאל יוחנן, ישי רוזיליו ורותם אביגזר. הם כמו משפחה", סיפרה יונת, "הזיכרון החזק שלי ממנו הוא שיפתח אף פעם לא התלונן. המסלול בצנחנים קשה מאוד והוא אף פעם לא התלונן. תמיד היה עם חיוך, מבסוט ובטוב. ההורים של אמא הם ניצולי שואה, הסבא והסבתא שלנו, ואחרי המסע בתיכון לפולין הוא רצה מאוד לשרת ביחידה קרבית".
כאמור האב השכול עמי ז"ל נפטר לפני תשע שנים. עד יום מותו לא הפסיק לפעול להנצחת בנו. "תשע שנים אחרי שיפתח נפל אבא נפטר מצער. הוא חלה בלוקמיה. אבא לקח את זה קשה מאוד. הוא עשה המון דברים לזכרו. בשכונת כבירים בחיפה, בה גדלנו, הקמנו את 'גן יפתח' ואבא יזם את 'שביל יפתח' שמתחבר לואדי שיח. אמא כבר לא בבריאות טובה ואתמול (חמישי) היא חגגה יום הולדת 78. באמצע השבעה על יפתח היא ציינה יום הולדת 60. אני בשוק שכבר עברו 18 שנה. מבחינתי זה קרה אתמול".
