הצנחנים לדורותיהם

לוחמים | סיפורים | מקומות

30 שנה לפיגוע בצומת בית ליד: הגעגוע האינסופי לסגן עדי רוזן ז"ל – קצינת הת"ש של סנור

סגן עדי רוזן ז"ל ממושב ביצרון נפלה ב-22 בינואר 1995 במקום שבו נפגשו בכל יום ראשון משרתי חטיבת הצנחנים. 30 שנה אחרי, האב השכול עפר רוזן חוזר ליום הנורא ההוא ומספר על בתו הבכורה, על החלום שהיה לה ועל ההתמודדות עם הבור שנפער בחיי המשפחה
סגן עדי רוזן ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה
סגן עדי רוזן ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה

30 שנה לפיגוע בצומת בית ליד. בבוקר יום ראשון ה-22 בינואר 1995 סגן עדי רוזן ז"ל ממושב ביצרון, קצינת הת"ש והח"ן של בא"ח הצנחנים המיתולוגי סנור, שינתה את התכנית המקורית שלה ובמקום לנסוע לפגישה בפיקוד מרכז בירושלים היא נסעה לצומת בית ליד, למקום המפגש של משרתי החטיבה ממנו נסעו בהסעות לסנור ולחמאם אל מליח.

זה היה עוד בוקר יום ראשון שיגרתי בצומת בית ליד. המקום היה הומה בחיילות וחיילים, בעיקר מחטיבת הצנחנים, שחזרו מחופשת השבת. ואז, סביב השעה 09:30, נשמע פיצוץ עז ואחרי כשלוש דקות פיצוץ נוסף. שני מחבלים מתאבדים של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני עם חגורות נפץ פוצצו עצמם בין החיילים. זה היה פיגוע מהקשים שידעה המדינה. אזרח אחד נרצח ו-21 חיילים וחיילות נפלו. אבל כבד ירד על ישראל.

סגן רוזן ז"ל נפלה בפיגוע הרצחני בצומת בית ליד. 30 שנה אחרי אביה עפר חי את ה-22 בינואר יום-יום והגעגוע לבתו הוא אינסופי.

היום ששינה הכול

רוזן, שנפלה והיא רק בת 20, נולדה וגדלה במושב ביצרון. היא למדה בבית-הספר היסודי 'מבואות' בבאר טוביה וסיימה בבית-הספר התיכון האזורי 'באר טוביה' במגמה הריאלית-ביולוגית. בינואר 1993 התגייסה לצה"ל ולאחר הטירונות הוצבה בבסיס בדרום הארץ בתפקיד מש"קית ת"ש. לאחר מספר חודשים בתפקיד נשלחה לקורס קצינות ת"ש, אותו סיימה בהצטיינות, ולאחריו הוצבה בבסיס הטירונים של הצנחנים סנור.

בבוקר ה-22 בינואר 1995 היה עפר רוזן, חקלאי, במשק שלו במושב. רק כשעה אחרי שאירע הפיגוע הוא שמע עליו ברדיו. "נכנסתי לבית האריזה שבו עבדו הפועלים שלי והרדיו שם פעל", משחזר עפר את היום ששינה את חייו וחיי משפחתו, "שמעתי שהיה פיגוע. נדהמתי כי ידעתי שעדי צריכה להיות שם. בדרך כלל ביום ראשון היא לא נוסעת לבא"ח אלא לפיקוד בירושלים לפגוש את קצינת הת"ש של הפיקוד. במקרה היא החליטה לנסוע באותו בוקר לסנור כי הייתה לה ביקורת של קצינת ח"ן".

סגן עדי רוזן בצעירותה | צילום: באדיבות המשפחה

מה עבר לך בראש כששמעת שיש פיגוע בצומת בית ליד?

"עבר לי בראש שאני מוכרח לאתר את עדי. התקשרתי לחטיבה ולבא"ח ואמרו לי שהם לא יודעים שמות. היה אסור להם לספר כי זה לא תפקידם. הרגשתי שמסתירים ממני משהו. הייתה לי הרגשה רעה מאוד. אישתי רחל בכלל לא ידעה שעדי בצומת בית ליד. היא ידעה שביום ראשון היא בירושלים. אני במקרה כן ידעתי כי היא סיפרה לי. לא היו אז פלאפונים. מערכות הטלפון היו כל הזמן תפוסות. היה גם קושי לתפוס את בתי החולים. כל הזמן שמעתי רדיו והייתי עסוק בלחפש את עדי".

מתי התחלת לדאוג?

"די מהר. בשעה 12:00 רחל התקשרה אלי, היא הייתה אז מורה בבית הספר, ושאלה אותי אם עדי הייתה שם וסיפרתי לה שכן. היא הגיבה קשה וחזרה הביתה. האחים הצעירים של עדי חזרו מבית הספר ואמרנו להם שאנחנו מאוד דואגים. אנחנו כבר הבנו שהמצב לא טוב. מי שהכיר את עדי ידע שהיא הייתה מוצאת טלפון מתחת לאדמה כדי לטלפן הביתה כדי להגיד שהיא בסדר. בסביבות השעה 15:00 הגיעו מקצין העיר, שני חיילים ורופא, והודיעו לנו, אבל אנחנו כבר הבנו. הם לא היו צריכים להגיד לנו הרבה".

מה אתה זוכר מהרגע הזה שנציגי קצין העיר הגיעו?

"ראיתי אותם מהחלון מגיעים. אמרתי להם שאני מבין מה קרה ואחרי כמה דקות התחילו להגיע המון אנשים. הבית התמלא בתוך חצי שעה".

צומת בית ליד, 2024 | צילום: אתר האדומה

רצתה לשרת בסנור

בתחילת שנת 1994 הגיעה סגן רוזן ז"ל לבא"ח סנור והצטרפה לחטיבת הצנחנים. זה היה תפקיד מבוקש מאוד ובשל הצטיינותה היא זכתה בו. "לקראת סיום קורס קצינות עדי שאלה אותי אם תהיה לי התנגדות שהיא תשרת ביהודה ושומרון. אני הבעתי התנגדות, אבל כנראה התפקיד הזה היה כל כך נחשב ולמרות ההתנגדות שלי היא לקחה אותו. היא אהבה מאוד לשרת בסנור. זה היה לה תפקיד קשה כי היו לה כמה מקרים לא פשוטים שהיא טיפלה בהם. היא לא סיפרה לנו, אלא דברים שנודעו לנו אחרי שנפלה".

מתי היה המפגש האחרון איתה?

"במוצאי שבת, יום לפני הפיגוע, באו חברים לקחת אותה לבילוי ואחריו היא נשארה לישון אצל החבר שלה ביישוב עשרת. אני יצאתי לדבר איתם באוטו וגם דיברתי איתה עוד קצת. באותה שיחה היא אמרה לי שהיא לא נוסעת לירושלים אלא לסנור".

בסיס האימונים של חטיבת הצנחנים סנור | צילום: גיל אדלשטיין

מתי ביקרתם בצומת בית ליד בפעם הראשונה אחרי הפיגוע?

"כשלושה שבועות אחרי הפיגוע לקחו את כול המשפחות למקום והמג"ד שם סיפר לנו מה קרה. בשבעה הגיע אלינו גבר צעיר, זה היה ביום שישי אחר הצהריים. ישבנו בחוץ על הדשא. הוא היה מנומס מאוד וחיכה שכולם ידברו ולקראת סוף היום הוא התיישב לידי וסיפר לי שהוא הגיע לצומת בית ליד ממש מיד אחרי שקרה הפיצוץ השני כשלא היו שם עדיין כוחות הצלה. הוא סיפר שהגיעו חובשים ממחנה בית ליד והוא חילק להם הוראות מה לעשות. אחר כך הסתבר לנו שהוא קצין בצוללות. הוא סיפר לי שאחרי שפינו את כולם הוא הבחין באלונקה בצד שלא פינו והוא ראה שם קצינה שוכבת ומכוסה בסמיכה מלבד הראש. הוא עדיין לא ידע שזו עדי. הוא הכריח שוטר עם טרנזיט לפנות אותה לבית חולים והוא נסע איתה יחד. הוא היה בטוח שהיא ניצלה ורק אחר כך נודע לו שהיא נפטרה על שולחן הניתוחים בבית חולים בהלל יפה. לאחר שנפגשנו בקריה עם אלוף אכ"א באותם ימים יורם 'יה-יה' יאיר הוא מינה קצין חוקר בדרגת אל״ם שאימת את מה שסיפר לנו הקצין מהצוללות. הוא איש מדהים".

כשיוצא לך היום לעבור בצומת בית ליד מה אתה מרגיש?

"מרגיש רע. קשה לי לראות את המקום".

מוכשרת בכל דבר

סגן רוזן ז"ל הייתה בתם הבכורה של רחל ועפר ואחות לענבל ועודד, שבלטה בכישרונות רבים ובכושר מנהיגות. מהסוג שנועד לגדולות.

"עדי הייתה מדהימה", סיפר עפר על ביתו, "היא הוציאה בפסיכומטרי 750. היא הייתה תלמידה מצטיינת, מדריכה של הנוער במושב, מדריכה בחוגי סיירות של החברה להגנת הטבע. ילדה טובה שכולם אהבו אותה. היא גם הייתה מוכשרת בציור ואחרי שנפלה מצאנו בחדרה מחברות של שירים שהיא כתבה".

מה היו החלומות שלה?

"עדי הייתה חברה טובה של הרופא בסנור והוא שכנע אותה ללמוד רפואה. היה לה פסיכומטרי מתאים ותעודת בגרות יפה. ביום שלישי של השבוע שבו קרה הפיגוע היא תכננה לנוסע עם אמא שלה לאוניברסיטה העברית בירושלים להירשם לרפואה. זה היה החלום שלה".

סגן עדי רוזן ז"ל עם ההורים רחל ועפר והאחים ענבל ועודד | צילום: באדיבות המשפחה

30 שנה חלפו. מה עובר עליך בימים אלה?

"הגעגוע לעדי לא נפסק יום אחד. כל מי שחושב שהזמן עושה קצת יותר טוב זה לא נכון. הזמן עושה את זה יותר קשה. אין יום שאני לא קם ולא חושב עליה. אין יום שלא כואב לי על ההפסד הגדול של בחורה כל כך מוכשרת שאיבדה את החיים שלה. סביב כל נופל הכאב הוא לא רק של המשפחה הקרובה אלא גם של המשפחה הרחוקה והחברים של עדי ושלנו. אחרי 20 שנה הפסקנו לעשות אזכרות, אבל החברים של עדי לא הפסיקו. בכל שנה אנחנו פוגשים אותם בבית העלמין. הם לא מוותרים. בטח לא החברה הכי טובה שלה אדווה חיימסון-בירנבוים".

מפעלי ההנצחה לזכרה

אחרי נפילתה הונצחה סגן רוזן ז"ל במספר מפעלי הנצחה. המשפחה הוציאה ספר לזכרה שנמצא באתר ההנצחה בבית ליד, מול בית המשפחה במושב ביצרון יש חורשה שנקראה על שמה ובה פארק אופניים, בית ספר התיכון שבו למדה העניק בשיתוף המשפחה מלגות לתלמידים, במשך מספר שנים נערך טיול לזכרה בשיתוף החברה להגנת הטבע, סרטונים הופקו עם סיפור חייה, ההורים מוזמנים לספר עליה בפני חיילים וכמובן היא מונצחת באתר ההנצחה לחללי הפיגוע בצומת בית ליד שהוקם במימון של תרומות.

Facebook

רוצה להיות מעודכן הרשם לניוזלטר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *