להיות מפקד מוצב טייבה: אריק אבגי, מ"פ פלחו"ד 890 לשעבר, חוזר לימים שנקרא קודקוד טורנדו

במשך תקופה באביב 1995 היה סרן במיל' אריק אבגי, אז מ"פ פלחו"ד גדוד 890, מפקד מוצב טייבה – מוצב צה"ל בגזרה המזרחית של רצועת הביטחון בדרום לבנון.

שלושה עשורים אחרי מספק אבגי הצצה ייחודית – איך היה לפקד על אחד המוצבים החודרים המשמעותיים ברצועת הביטחון. מה היו המשימות שהוטלו עליו, איך התמודד עם גודל האחריות ואיזו חוויה טובה נצרבה לו בזיכרון.

כניסה משער 188

אבגי בן ה-51 התגייס לצה"ל במרץ 1991, עבר בבקו"ם גיבוש צנחנים בהצלחה והגיע לבא"ח סנור. לפני הטירונות שובץ לפלוגת המסלול מרץ 91' של גדוד 890 תחת המ"פ יהודה יוחננוף.

מיד עם תחילת הטירונות בסנור היה אבגי בין הבולטים במחלקה 2 תחת פיקודו של המ"מ גיא בן דויד וסומן לפיקוד. הוא יצא בהקצאה הראשונה לקורס מ"כים וגם שם היה בין הבולטים. הוא חזר לגדוד וקיבל להיות מ"כ בפלוגת מסלול של מרץ 92' תחת המ"פ אילן גור. אחרי כמה חודשים כמ"כ יצא לקצונה.

אחרי קורס קצינים חזר אבגי לגדוד 890 וקיבל לפקד על מחלקת בני הישיבות בפלוגת המסלול מרץ 93'. משם עבר להיות מ"מ בפלחו"ד של הגדוד תחת המ"פ רז שביט, המשיך לתפקיד סמ"פ ובינואר 1995 מונה לתפקיד המאתגר וגם היוקרתי – מפקד פלוגת החוד של גדוד 890.

בתחילת אפריל 1995 חטיבת הצנחנים תחת פיקודו של אל"ם ישראל זיו (היום אלוף במיל') עלתה לתעסוקה מבצעית בלבנון. גדוד 890, בפיקודו של המג"ד דרור וינברג, החזיקה את גזרת רכס רמים. פלוגות הגדוד תפסו את המוצבים שבגזרה, כשפלוגת החוד קיבלה לאייש את מוצב טייבה שבתוך רצועת הביטחון. כך הפך מ"פ הפלוגה אריק אבגי למפקד מוצב טייבה או בשמו ברשת הקשר – קודקוד טורנדו.

"הכניסה למוצב טייבה מישראל הייתה דרך שער 188 בגדר הגבול. מיקום השער היה מתחת לקיבוץ משגב עם", מספר אבגי, "כניסה למוצב טייבה ובכלל למוצב חודר הייתה סוג של הפקה. קודם עשינו פתיחת ציר, מהמוצב לגדר הגבול. כוח שלנו יצא רגלית עם גשש, נגמ"ש וחיפוי של טנק. פתיחת הציר מהמוצב לגדר הגבול נמשכה כשעה. רק לאחריה שיירה יכלה להיכנס. הדרך למוצב משער 188 התחילה בטיפוס לכיוון הרכס, משם עברנו דרך פאתי הכפר רב אל תלתין, ומשם בדרך לבנונית לטייבה".

מארבים וסיוע לצד"ל

מוצב טייבה שאבגי פיקד עליו בשנת 1995 היה אחד המוצבים שהוציאו המון פעילויות התקפיות בגזרה המזרחית. "זה היה מוצב קלאסי של צה"ל בתוך רצועת הביטחון", תיאר אבגי, "מוצב קטן שהקיפה אותו סלולה גבוהה ובה היו תעלות לחימה ועמדות. החמ"ל היה בעמדה המערבית, המרוחקת מהש.ג. החדר והמגורים שלי היו במבנה פריקסט קרוב לכניסה. החיילים ישנו בתוך בונקרים – 'צוללות'. חדר האוכל היה המבנה היחיד מבטון. יחד עם הפלוגה שלי היו במוצב גם גששים וצוות של שני טנקים".

מה היו המשימות של המוצב?

"המוצב הפגין נוכחות אל מול המרחב ובמיוחד אל מול הכפרים קנטרה וקבריח'א והאיומים מנחל הסלוקי כי ממנו מחבלים ניסו להגיע כדי לשים לנו מטענים או לארוב לנו. המוצב היה בקו הגנה ראשון וגם קרוב יחסית לקו אדום – הגבול של רצועת הביטחון. הוצאנו כמות אדירה של מארבי בטן וגם מארבי ארטישוק. משימה חשובה נוספת של המוצב הייתה אירוח יחידות מיוחדות. למעשה המוצב היה הבסיס שלהן וממנו הן יצאו לפעילויות התקפיות, רובן היו מסווגות".

אבגי הוסיף: "תפקיד נוסף שהיה לנו בטייבה היה לתמוך בשני מוצבי צד"ל שהיו על קו אדום – שומריה עליון ושומריה תחתון. הם כל הזמן היו מאוימים על ידי חיזבאללה. ואכן האיום הזה קרה כשהיינו שם. חיזבאללה תקף את שומריה תחתון ולוחם צד"ל נהרג מפגיעת אר.פי.ג'י. הוקפצנו לסייע להם, אבל תוך כדי ההגעה שלנו לשם מחבלי חיזבאללה נמלטו. הגענו לשם אחרי שהכול למעשה נגמר. סייענו לצד"ל בפינוי הפצועים".

תאר יום שיגרתי במוצב טייבה.

"למוצב הזה לא הייתה שיגרה קלאסית. יש את עמדות השמירה הבסיסיות – ש.ג, חמ"ל ועמדות שמסתכלות צפונה ומערבה, פתיחת צירים וכמובן רבע שעה לפני אור יום נוהל כוננות עם שחר. כל הזמן היינו סביב משימות. תמיד היה כוח בחוץ במארב בטן או במארב ארטישוק".

משקל כבד על הכתפיים

מהרגע שאבגי תפס פיקוד על מוצב טייבה הוא כמעט ולא יצא הביתה, למעשה כך התנהלו כל מפקדי המוצבים החודרים. "לפקד על מוצב חודר ובטח על מוצב טייבה היה בזה הרבה אחריות", מציין אבגי, "טייבה היה גם מוצב שכל הזמן קודקודים הגיעו אליו. אלוף פיקוד הצפון עמירן לוין הגיע לבקר וראש הממשלה באותם ימים יצחק רבין ז"ל ביקר בו. וכמו שציינתי – אין יחידה מובחרת שלא באה אלינו לפני יציאה למשימות התקפיות או עבור משימות תצפית".

עד כמה הרגשת את גודל האחריות להיות מפקד מוצב ברצועת הביטחון?

"רק כשהגעתי למוצב טייבה הבנתי כמה התפקיד שלנו קריטי. היינו בקצה, בנקודת המגע של מדינת ישראל עם האויב. זו הייתה ההרגשה. להיות מפקד מוצב זה להיות כל הזמן עם משקל כבד על הכתפיים ובטח מוצב כמו טייבה".

היו לכם אירועים מאתגרים?

"כוח בפיקודו של אחד המ"מים יצא באחת הלילות למארב ארטישוק. בחזרה מהמארב, באור יום, הם הבחינו במטען גחון של כ-30 קילו. ממש מטען מפלצת. הסתבר שבלילה בדרך לעמדת המארב הטנק פספס את המטען ב-15 סנטימטר. יומיים אחר כך נכנס אלינו למוצב צוות סילוק פצצות יחד עם כלב. יצאנו לנקודה כדי לפרק את המטען, שהיה לא רחוק מהכפר קנטרה. התפתח אירוע מורכב כי החלו לירות עלינו טילי סאגר מקבריח'א. למרות הירי הצוות מחיל ההנדסה החל לפרק את המטען. במקביל הפעלתי סוללת תותחנים 155 שישבה במוצב רקפת. הם שיטחו את כל האזור ממנו ירו עלינו. קצין תצפית קדמי דיווח לי אחר כך כי הייתה סגירת מעגל מהירה ומי שביצע את הירי נגדנו נהרג. כמובן שהיה לנו גם אירוע משמעותי וכואב מאוד – מארב בו נפל חייל שלי יבגני גלרמן ז"ל, שאותו לעולם לא נשכח".

היה פחד לשרת ברצועת הביטחון?

"אני לא חששתי. הייתי ילד. בסך הכול בן 23. כולנו היינו חבר'ה צעירים ונחושים שבאו להגן על יישובי הצפון. רצינו לממש את זה והמשימה הזו הייתה חשובה לנו מאוד. חששנו לא להיתקל. זה החשש היחיד שהיה לנו. רצינו להגיע ללבנון ולפגוע באויב. כי זו היתה התכלית שלנו".

חוויה טובה שלא תשכח ממוצב טייבה?

"הזמר אהוד בנאי בא לשיר לנו במוצב טייבה. עשינו פתיחת ציר והוא נכנס. פגשתי אדם מאיר פנים וסימפטי, שבא לעשות לנו שמח. הוא הגיע עם גיטרה, דפק שעה של שירים, קצת צחוקים, קבנוס וכולם היו מרוצים. הסיטואציה שאמן הגיע אלינו למוצב חודר ושר לנו זה רומם לנו את הנפש. הרגשתי שדואגים לי ויותר מזה הרגשתי באותו רגע שאני מיוחד".