הצנחנים לדורותיהם

לוחמים | סיפורים | מקומות

בין תו"ס לבין פתיחת ציר: טל אשכנזי, מראשוני לוחמי מסייעת 101, על ארבעה חודשים במוצב רותם

בקיץ-סתיו 1990 שירת אשכנזי במוצב עם הנוף הכי פסטורלי שיש. איך נראתה השגרה במקום, כמה היה מאתגר להיות בו והחוויות שמספקות הצצה אחרת לשהות צה״ל ברצועת הביטחון
לוחמי מסייעת 101 בתו"ס באזור מוצב רותם | צילום: טל אשכנזי

במשך ארבעה חודשים מתוך שלוש שנות שירותו בסדיר היה טל אשכנזי, מראשוני לוחמי פלוגת מסייעת גדוד 101, במוצב רותם – מוצב חודר ברצועת הביטחון בדרום לבנון. זו הייתה תקופה שנצרבה בו היטב, אולי בגלל המיקום יוצא הדופן של המוצב ואולי בגלל שזה היה קו לבנון לא אופייני בשקט שלו. 34 שנים אחרי אשכנזי צולל לזיכרונות מהמוצב שנבנה על מצוק מעל הים ומספק זווית נוספת לימי צה"ל ברצועת הביטחון.

להיות לוחם

אשכנזי גדל במושב גַּן יֹאשִׁיָּה בעמק חפר. כשהתקרב גיוסו לצה"ל הוא ראה מול עיניו מטרה אחת – להיות לוחם ביחידה קרבית ואכן, כמה חודשים לפני שהגיע לבקו"ם עבר בהצלחה גיבוש לצנחנים במסלול בני משקים. "למה רציתי להיות צנחן? אבא שלי היה בכלל טייס מסוקים בחיל האוויר. גרנו בבסיס תל נוף עד שהגעתי למושב. היו לי שני דודים ששירתו בצנחנים דני אשכנזי ז"ל ורוני אשכנזי שיבדל"א. הם כנראה השפיעו עלי לרצות להיות לוחם", הסביר, "גם הייתי בחור צעיר שרצה להוכיח את עצמו ולהראות שהוא שווה. זה גם היה כבוד להיות לוחם. הייתי גאה לצאת הביתה כצנחן, אבל לא חשבתי שאחרי הסדיר אעשה עוד 20 שנה מילואים".

טל אשכנזי במוצב רותם. מאחוריו החמ"ל | צילום: באדיבות המצולם

ב-10 נובמבר 1988 התגייס אשכנזי למחזור נוב' 88' של בני משקים בגדוד 50 – הנח"ל המוצנח של חטיבת הצנחנים. אשכנזי חדור המוטיבציה וחבריו הגיעו למחנה 80 ושובצו למחלקות. אשכנזי שובץ במחלקה 1 תחת פיקודו של המ"מ מושה בורמיל שבהמשך החליף אותו דרור קורן. מפקד פלוגת המסלול היה קצין צעיר ומבטיח מקיבוץ כפר גלעדי בשם יפתח גיא.

אחרי שמונה חודשי מסלול שכללו טירונות במחנה 80, קורס צניחה בתל נוף ואימון בבית סאחור הגיע אשכנזי בקיץ 1989 למסייעת 50 היישר למחלקת המרגמות תחת פיקודו של הקצין זיו גפן. בתחילת שנת 1990 גדוד 50 עבר לחטיבת הנח"ל ובחטיבת הצנחנים הוקם גדוד חדש – 101. כך שביום אחד מסייעת 50 הפכה להיות מסייעת 101.

תחושת ניתוק

בקיץ 1990 גדוד 101 תחת פיקודו של סא"ל יגאל שרון עלה לקו לבנון בגזרה המערבית. פלוגת המסייעת, תחת פיקודו של המ"פ עמרי כוכבא, קיבלה לתפוס את מוצב רותם שבתוך רצועת הביטחון, כ-10 קילומטר מראש הנקרה לתוך ארץ הארזים.

ערב יורד על מוצב רותם. קיץ-סתיו 1990 | צילום: טל אשכנזי

ארבעת החודשים של אשכנזי בראס ביאדה, השם היותר מוכר של המוצב, נחקקו לו היטב בזיכרון. זו הייתה עבורו חוויה של פעילות מבצעית שהמחישה את הפערים שהיו בין התקופות בשירות בלבנון. מצד אחד חודשים בהם לבנון היתה מסוכנת, מאתגרת ומכאיבה ומצד שני תקופה כמו שחווה אשכנזי, של מקום פחות מאיים, שקט ואפילו רגוע.

"ראס ביאדה היה מוצב קטן – ש.ג, חמ"ל מוגבה, עמדה של חיל הים שאליה היה אסור להיכנס, תעלות לחימה והמגורים שלנו בבונקר. היה איתנו גם צוות טנק", שיחזר אשכנזי, "בראייה שלי זה היה קו הזוי. מצד אחד ישבנו מול נוף פסטורלי של הים, מהצד שני היינו במוצב חודר מנותק לגמרי מהארץ ובכלל מהעולם. יצאנו פעם בחודש הביתה. מה שבעיקר המחיש את הניתוק הזה היה שבני האדם היחידים שראיתי היו אלה שהיו איתי במוצב. בחורה לא ראיתי תקופה ארוכה. ההרגשה שהייתה לי כשיצאתי הביתה הייתה שחזרתי לציוויליזציה. זה היה קשה. מקור הנחמה מתחתית הבור שהיינו בו היה להמציא שירים. יצא שהמצאתי כמה שירי דיכאון באותה תקופה".

לוחמי מסייעת 101 בתו"ס באזור מוצב רותם | צילום: טל אשכנזי

בתחילת הקו ברותם היה אשכנזי עדיין חייל צעיר במסייעת, אבל כעבור חודשיים הסטטוס שלו התחלף לוותיק וכך גם השתנו חייו בפלוגה. "בחודשים הראשונים כצעיר עוד עשיתי במוצב מטבח, שמירות ויצאתי למארבים בשפיק אל חרדון", מתאר אשכנזי את המשימות, "מדי פעם היינו עושים גם תו"ס באזור המוצב ופותחים ציר לראש הנקרה כדי ששיירות יוכלו להיכנס. הציר מהמוצב לכביש החוף הלבנוני נקרא בקשר ציר צל"ש – ציר ללא שם. ציר כביש החוף נקרא בקשר – דברה. אחרי שהפכתי לוותיק היה לי הרבה יותר קל. תפסתי את הקנה של המוצב והייתי עושה משמרות בחמ"ל".

לא רותקנו

החודשים של קיץ-סתיו 1990 היו שקטים בגזרת מוצב רותם. אפס אירועים חריגים ואפס מקרים מאתגרים. אשכנזי וחבריו פשוט מילאו אחר משימות הברזל הקבועות על אוטומט כמו כוננות עם שחר, שמירות ופתיחות צירים.

טל אשכנזי (משמאל) וחברו למסייעת אורון אגאיוף. חברים עד היום | צילום: באדיבות המצולם

"לא היה שום אירוע בכל התקופה שהיינו שם", נזכר אשכנזי, "האמת שהיינו די שאננים. במשך החודשים שהיינו שם עשינו כל מיני פעילויות ולא קרה כלום. בשלב מסוים כבר חשבתי שלא יקרה כלום. לא היה מתח מבצעי גבוה בתקופה שלנו במוצב רותם".

אז נשארו חוויות. מה הכי זכורה לך?

"יום אחד המח"ט של הגזרה עשה ביקור פתע באחד המוצבים הסמוכים לנו. הוא הגיע לש.ג של אותו מוצב והקפיץ את כולם. לכוח של המוצב לקח הרבה זמן להתארגן ולהגיע לעמדות. המח"ט עשה להם בלגאן גדול וריתק את כולם. כדי להגיע אלינו הייתה לו נסיעה של כשעה. מישהו גילה לנו שהוא בדרך למוצב רותם ושגם אצלנו הוא הולך לעשות תרגיל פתע של התקפת מוצב. אז התארגנו בהתאם. אני הלכתי כבר לעמדת המרגמה, הטנקיסטים כבר חיכו ליד הטנק ושאר הלוחמים חיכו קרוב לעמדות. המח"ט הגיע לש.ג של רותם ואמר ללוחם ששמר שם: 'תקפיץ את כולם'. תוך שלוש שניות הטנק כבר הניע ואני דיווחתי שאני בקנה. פחות מ-15 שניות כולם היו בעמדות מוכנים להתקפה. שורה תחתונה – לא רותקנו".

לוחמי מסייעת 101. תו"ס באזור מוצב רותם | צילום: טל אשכנזי

והיו גם יתרונות בלהיות במוצב בתוך רצועת הביטחון. "החמ"ל למעשה היה הקשר היחידי עם העולם החיצון", מתאר אשכנזי, "כשהייתי עושה משמרות בחמ"ל הייתי מדבר הרבה עם הסמב"ציות של הגדוד שיישבו במוצב בזרעית. יצא מזה גם קשר קרוב ויצאתי עם אחת הסמב"ציות. כדי להעביר את הלילות היינו גם משחקים מולן 'צוללות'. איך משחקים משחק כזה בשלט רחוק? צריך לשמור על אמינות, אבל שיקרנו להן על ימין ועל שמאל".

היית במוצב רותם לפני 34 שנים. יש תובנות?

"היום חייל במסייעת 101, בתקופה הזו של מלחמת חרבות ברזל, עבר ועובר דברים שאני לא עברתי בשירות הסדיר שלי – לא ברותם וגם לא בקו רכס רמים. אני אפילו לא קרוב לזה. הוא נמצא שנה ויותר בלחימה עצימה. בפרספקטיבה לאחור כחייל צעיר הייתי מורעל ובמילואים בחטיבה שועלי מרום עשיתי עבודה שחורה במשך הרבה שנים. המילואים לא נוצצים כמו הסדיר. אני מרגיש שתרמתי את שלי. עשיתי את מה שהיה צריך לעשות. מהשירות בצנחנים קיבלתי הרבה – חברים לכל החיים, קשיחות וזה גם עשה אותי אדם טוב יותר".

טל אשכנזי, 2024. עשה 20 שנה מילואים | צילום: פרטי

היום אשכנזי גר עם משפחתו במושב גַּן יֹאשִׁיָּה והוא אחד הבעלים בחברה המשפחתית 'רמפל פלסטיקה' – חברה שמתמחה בעיצוב וייצור מוצרי פלסטיקה. חובב רכיבה על אופניים.

Facebook

רוצה להיות מעודכן הרשם לניוזלטר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *