המערכה ברצועת הביטחון: רנ"ג במיל' מיכאל אביטבול הוא שם דבר בחטיבת הצנחנים הסדירה. בין השנים 2004 ל-2020 הוא היה הרס"ר של גדוד 890 ואחד הרנ"גים הבולטים בצה"ל, אך הרבה שנים לפני שהפך לרס"ר אגדי הוא היה לוחם צעיר בגדוד 202, שהשתתף בשנת 1992 בפשיטה מיוחדת מצפון לרצועת הביטחון בדרום לבנון כנגד יעדי חיזבאללה.
32 שנים אחרי אביטבול משחזר, כמעט דקה אחרי דקה, את הקרב שעיצב אותו כלוחם ולאחר מכן כדמות פיקודית. קרב בו איבד את מפקדו הנערץ רס"ן ערן אלכאוי ז"ל.
בגלל האח והמורשת
רנ"ג במיל' מיכאל אביטבול נולד וגדל בבית שאן של סוף שנות ה-80 ולקראת גיוסו לצה"ל קיבל החלטה ללכת לשרת ביחידה קרבית, כשהמטרה היא אחת – להיות צנחן.
"אחי הגדול אליעזר שירת בגדוד 202 אז ראיתי מה זה קרבי בבית ובתיכון שמעתי הרבה סיפורי מורשת קרב על הצנחנים. הבנתי שצנחנים זה הכי נחשב אז רציתי להיות צנחן. גם אחי גבי, שקטן ממני, הלך בעקבותינו ושירת בצנחנים", סיפר אביטבול.
בפברואר 1991 הגיע הצעיר המורעל מבית שאן לבקו"ם, ביקש מקצין המיון לשרת בצנחנים, עבר גיבוש והגיע לבא"ח סנור. אחרי הטרום-טירונות שובץ בפלוגת המסלול של פברואר 91' בגדוד 202 בפיקודו של המ"פ סרן ערן אלכאוי. בפלוגה שובץ אביטבול במחלקה 1 תחת פיקודו של המ"מ אברהם ברונשטיין.
אחרי שמונה חודשים של הכשרה – סנור, חמאם אל מלייח, קורס צניחה, ואימון מתקדם בבסיס 450 ליד ירוחם – הצטרפה פלוגת המסלול פב' 91 לגדוד שבדיוק עלה לקו בלבנון בגזרה המערבית. הפלוגה הצעירה קיבלה לתפוס את מוצב יקינטון שליד מושב זרעית.
לפתוח את הציר
ביום ראשון ה-16 בפברואר 1992 חיסל צה"ל את מנהיג חיזבאללה עבאס מוסאווי באמצעות תקיפה של שני מסוקי קרב. בעקבות החיסול החל חיזבאללה לירות קטיושות ליישובי הצפון.
בפיקוד צפון, תחת פיקודו של האלוף יצחק מרדכי, החליטו לצאת לפעולה נגד יעדי חיזבאללה בכפרים כפרא ויאטר שמהם נורו הקטיושות. גדוד 202, תחת פיקודו של סא"ל רמי צור חכם (היום תא"ל במיל'), קיבל לבצע את הפעולה בכפרים שמצפון לרצועת הביטחון יחד עם כוחות שריון וחיל הנדסה.
"היה מתח גדול בגזרה בעקבות הירי של חיזבאללה אז הוחלט לצאת למבצע שמטרתו לעצור את ירי הקטיושות", שיחזר אביטבול את השעות שלפני היציאה לפעולה, "בגדוד העריכו מאוד את ערן אלכאוי. הוא נחשב למ"פ מצוין אז החליטו שגם צוות מהפלוגה שלנו יצטרף לכוחות מהמסייעת ומהפלחו"ד וייצא למבצע. ערן הקים כוח מיוחד מתוך הפלוגה שכלל אותו כמפקד הכוח, מ"מ מחלקה 3 רמי אנטין כסגן שלו ועוד שבעה לוחמים וביניהם אני בתפקיד מאגיסט-חוד. המשימה שלנו הייתה לפתוח את הציר לכיוון שני היעדים לכול הכוחות שיגיעו אחרינו בצורה רכובה. יום לפני הכניסה ללבנון בסביבות השעה 16:00 התחילו לאמן אותנו. עשינו מטווחים ותרגלנו כל מיני מצבים במשך שעות ולתוך הלילה. אחרי מסדר כוננות ותדריך ביקינטון עברנו ללפת".
בלפת נמשכו ההכנות של צוות אלכאוי ליציאה למשימה החשובה, כשאביטבול מתחיל להבין בפעם הראשונה לקראת מה הוא הולך – לא מדובר בעוד מארב או תו"ס.
מפקד ששידר עוצמה
בשעה 03:00 לפנות בוקר של יום חמישי ה-20 בפברואר השכים צוות אלכואי ממנוחה קצרה והחל להיערך לכניסה ללבנון.
"בשעה 04:00 עלינו על נגמחון והתחלנו בתנועה לכיוון הכפר כפרא", שיחזר אביטבול את הרגעים הדרמטיים של תחילת הפשיטה, "כחייל צעיר לא חששתי להיכנס ללחימה. כולנו הלכנו אחרי המ"פ שלנו ערן בעיניים עצומות. הוא היה מ"פ קשוח מאוד, שהערצנו, החזקנו ממנו וסמכנו עליו. ערן שידר לנו עוצמה. גם כי שבוע לפני שיצאנו למשימה הזו הוא חיסל במרדף שלושה מחבלים. הייתה סביבו הילה".
הצוות המיוחד של פב' 91 נע עם הנגמחון בתוך שטח רצועת הביטחון עד שהגיע למרחק של כחמישה קילומטרים מכפרא. הכוח פרק מהכלי הממוגן והחל בפתיחת הציר עבור הכוחות המשמעותיים שנמצאים מאחור.
"זה היה לילה חשוך מאוד וגם קר מאוד. חורף 92 היה מהקשים שהיו בארץ. המג"ד רמי צור חכם הצטרף אלינו והוא וערן צעדו בראש. אני צעדתי עם המאג מימין להם. זו הייתה הליכה קשה בשטח מאתגר וירד עלינו כל הזמן גשם. מדי פעם המג"ד או ערן ביקשו ממני לירות צרור לשיח או לאזור חשוד או לבית".
כשהכוח התקרב לכפרא הוא נתקל לפתע במחסום של אנשי יוניפי"ל מהכוח הפיג'י שהקימו מחסום ומנעו ממנו להמשיך להתקדם.
"בינינו לבין אנשי האו"ם התחילו ויכוחים. היה שם ממש בלגן. ערן החליט למקם אותנו בעמדות קדמיות כדי לחפות על השטח כדי שמחבלים לא יארבו לכוחות הרכובים שהתחילו להגיע. אחרי כשעה וחצי של המתנה התחלנו לנוע רגלית לתוך כפרא. המג"ד רמי גם צעק לנו מרחוק: 'תתכוננו למגע'. כשהתקרבנו לקו הבתים הראשון של כפרא, כשהיינו במדרון של גבעה קטנה, נפתחה עלינו אש ומיד כולנו תפסנו מכסות מאחורי סלעים. זיהינו שמתוך וילה גדולה ירו עלינו אש תופת וגם זרקו עלינו משם מספר רימונים שהתפוצצו. התחלנו להשיב אש וערן הודיע בקשר שנתקלנו".
פתאום נהיה שקט
בין הכוח של פב' 91 למחבלי החיזבאללה התפתח קרב. אחרי מספר דקות של חילופי אש החליט סרן אלכאוי לדלג את לוחמיו לעמדה קרובה יותר למקורות הירי של המחבלים.
"באותם רגעים הבנתי שאני הולך למות. הכדורים שרקו לנו מעל הראש. ריקושטים של אבנים עפו מסביב ורימונים התפוצצו לידנו. לא פחדנו כי בטחנו בערן, אבל הבנו שאנחנו הולכים לחטוף. הבנו את הסכנה", תיאר אביטבול את רגעי הקרב הדרמטיים, "אחרי הדילוג ערן אמר לנו שיש מחבל למטה, החזיק רימון וצעק לנו: 'היכון להסתערות'. נתנו מכת אש, זרקתי רימון ושנייה לפני שקמנו להסתער ערן נפגע. פתאום נהיה שקט. לא הסתערנו כי לא שמענו מערן את הפקודה 'קדימה הסתער'. אני הייתי מימין לו, במרחק חמש מטר, וראיתי אותו נופל. הקשר שלו שי נפצע ליד העין".
איך הגבתם?
"המ"מ רמי לקח פיקוד, חילק פקודות והמשכנו לירות. בינתיים הגיע אלינו רופא ועוד כוחות של הפלחו"ד וחיל הנדסה. כדי לחלץ את ערן מהשטח נתנו מכת אש אדירה לכיוון המבנים והרופא ורמי חילצו אותו לאחור. אחר כך הגיע גם המג"ד רמי שהמשיך לנהל את האירוע כולל הכוונת מסוקי קרב שירו לבתים. אנחנו המשכנו לתת אש ומנגד המחבלים החלו לירות עלינו גם פצצות מרגמה. מאחד הפצ"מרים שנפל לידנו נהרג לוחם הנדסה רם ענבר ז"ל. בשלב הזה היה ברור שאנחנו בסכנה גדולה וחשופים מדי אז הוחלט לדלג אותנו אחורה למבנה נטוש. כוח פינוי ייעודי הגיע אלינו ולקח את ערן, רם והפצועים למסוק".
מלבנון במסוק להלוויה
הקרב בכפרא נמשך יחד עם כוחות שריון והנדסה שהוסיפו לעוצמת האש של הכוחות מגדוד 202.
"התמונה שערן שוכב על האלונקה נחרטה לי בזיכרון. היה שם הלם. אני לא האמנתי שזה קרה. הרי לא יכול להיות שהמ"פ שלנו נהרג. ערן מבחינתנו היה כל יכול", סיפר אביטבול, "המשכנו להילחם לאורך כל היום ובלילה המשימה שלנו הייתה לאבטח את הטנקים. שכבנו מסביבם, בשלוליות ובבוץ, כשגשם כל הזמן יורד עלינו. לפנות בוקר, סביב השעה 04:00 לפנות בוקר של יום שישי, חילצו אותנו לאחור. הלכנו ברגל כחצי שעה עד שהגענו לנגמ"שים שהסיעו אותנו לנקודה בתוך לבנון שממנה מסוק יסעור הטיס אותנו לבית העלמין בראשון לציון להלוויה של ערן. יצאנו משטח הלחימה בלבנון מלאים בבוץ, מלוכלכים ורטובים לתוך בית העלמין. ככה השתתפנו בהלוויה של ערן".
בבית העלמין בראשל"צ פגשו אביטבול וחבריו את אלוף פיקוד הצפון יצחק מרדכי, שעבר ביניהם ושאל כל אחד על הקרב ואיך היה לו.
"היינו בסך הכול שנה בצבא ועדיין בתוך המסלול. זה לא היה פשוט לאבד מפקד שהערצנו. עד היום אני זוכר את ערן ואת מה שהוא תרם לי. בזכות הביטחון שערן העניק לנו והעוצמות שהוא הקרין עלינו תפקדנו באותו קרב בצורה טובה. ערן היה קצין מצוין. מפקד שהיה בו הכול. אם לא היה נהרג היה מגיע רחוק בצה"ל".
אחרי המסלול עבר אביטבול לפלוגת המסייעת של גדוד 202 וכשנה לפני סוף השירות חגי מרדכי, לימים מח"ט הצנחנים, ביקש ממנו לבוא להיות רס"פ בסיירת צנחנים. חודש אחרי שהשתחרר חזר אביטבול לשירות קבע כאחראי מחלקת אבטחה בבסיס צנובר ברמת הגולן. אחרי כחצי שנה יצא לקורס נגדי יחידות לאחריו מונה לרס"ר של הבסיס. משנת 2004 ועד שיצא לגמלאות בשנת 2020 היה אביטבול כאמור רס"ר גדוד 890.
