זה תיעוד נדיר של חבורת לוחמים צעירים ממחזור אוגוסט 1967 בגדוד 202, המחזור הראשון שהתגייס לצה"ל אחרי הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים.
אביב יצחקי מחיפה, שהיה חייל באותו מחזור, הוא הצלם שאחראי על התיעוד המיוחד שלו ושל חבריו במהלך קורס הצניחה שעברו במסגרת חודשי הטירונות. אחרי 57 שנה הוא חושף לראשונה את התמונות הנדירות ומספר כי שניים מהמצולמים נפלו במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים.
באוגוסט 1967 מגיע יצחקי, צעיר חיפאי בוגר הריאלי במגמת מזרחנות וחובב צילום, לבקו"ם ומבקש לשרת בסיירת מטכ"ל. קצין המיון מתרשם מהמוטיבציה שלו ומשבץ אותו בפלוגת המסלול אוגוסט 1967 בגדוד 202.
במשך ארבעה חודשים יעשה יצחקי טירונות בצנחנים במחנה בית ליד במחלקה של המ"מ ארנון סטולר מקבוצת כנרת.
"מילדים מפונקים עברנו לחיים הקשים", תיאר יצחקי את ימי הטירונות, "הרבה מסעות, ריצות והשכמות באמצע הלילה לטרטורים. חלק מהזמן היינו ב'בית ליד' והרבה מהזמן בשדות באזור שבו הוקמה העיר מודיעין. באיזה שלב בטירונות נקעתי את הקרסול ומאותו רגע היה לי קשה לרוץ. היינו המחזור הראשון שנשבע בכותל וזה היה מעמד מיוחד. זוכר היטב את הרס"ר של הגדוד. הוא היה מפחיד. גבר שהטיל אימה ואוי למי שהיה מתלונן או מקטר".
תמונות למזכרת
השיא מבחינת יצחקי בטירונות היה קורס הצניחה בבסיס חיל האוויר בתל נוף. "זו הייתה תקופה של כיף כי התנהגו איתנו באופן ענייני וזה נתן לי הרבה ביטחון עצמי", נזכר, "התייחסו אלינו כמו תלמידים שלומדים משהו חדש. אימוני הצניחה היו בסדר. אני זוכר שאחד החיילים לא רצה לקפוץ מהמגדל. הצניחות עצמן היו כיף. משהו מיוחד".
לקורס הצניחה הביא יצחקי מביתו את המצלמה הראשונה שלו שרכש לו אביו נחמן – yashica lynx 5000 – כדי לתעד אותו ואת חבריו. "לא מצאתי תמונות מהאימונים בטירונות אז אני מניח שלא היה לי זמן לצלם. צילמתי רק כמה תמונות בקורס הצניחה", סיפר יצחקי, "דאגתי שמישהו יצלם את כל המחלקה לפני שעלינו למטוס ואחר כך צילמתי כמה תמונות אחרי הצניחה. עם השנים המצלמה הזו נעלמה לי. לא זוכר איך ומתי".
בתום חודשי הטירונות הודיעו ליצחקי כי הוא לא ממשיך לסיירת מטכ"ל והוצע לו להישאר בגדוד 202 או לעבור לסיירת בחטיבה 14 בחיל השריון. יצחקי בחר לעזוב את הצנחנים ולעבור לשריון.
החברים שאינם
יצחקי והמצלמה לא נפרדו עד עצם היום הזה. אחרי שהשתחרר מהשירות הסדיר בצה"ל הוא הפך את הצילום למקצוע. לאורך עשרות שנים תיעד מקומות, אירועים, רגעים מהחיים ודמויות מוכרות ופחות מוכרות. הוא עבד שנים בארץ וגם בצרפת שם חי מספר שנים. הוא נחשב לצלם מוערך, שצילומיו מבטאים המון רגש, עוצמה וייחודיות.
לימים, אחרי שסידר את ארכיון התמונות שלו, גילה יצחקי ששניים מחבריו למחלקה בגדוד 202 מחזור אוגוסט 1967 נפלו כמה שנים אחרי שצילם אותם – סגן חיים בן יונה ז"ל מקיבוץ יחיעם, קצין בסיירת מטכ"ל, שנפל ב-13 במאי 1967 במלחמת ההתשה באזור תעלת סואץ; וסגן אילן שפירא ז"ל מחיפה, שנפל ב-16 באוקטובר 1973 בקרב בחווה הסינית במלחמת יום הכיפורים.
"מתקופת הטירונות בצנחנים את זוכר רק שחיים ז"ל היה גבר רציני מאוד", סיפר יצחקי, "את אילן הכרתי מחיפה. אנחנו בני אותו מחזור בבית הספר הריאלי. בטירונות אני זוכר אותו כחברמן, בחור טוב, כזה שמתעניין באחרים, עוזר וחייל טוב. בחיפה הוא היה בתנועת הצופים ושם העריכו אותו מאוד. היו בו תכונות של מנהיג, של אחד שדואג לאחרים ואדם מוכשר".
תגובה אחת
אביב,
מרגש ❤️, תמונות שצולמו כמה חודשים אחרי שהגחתי לאוויר העולם אך האווירה הזו של נוף פתוח ובוסרי זכורה לי מילדותי. היית ממש 'הייטקיסט' במונחים של אז, טרום המכשירים הניידים ואפילו רדיו טרנזיסטור היה אז בחיתוליו…