בבית העלמין הצבאי בהר הרצל התכנסו (יום חמישי ה-9 באפריל 2026) בני משפחה, חברים ולוחמים לציין 33 שנים לנפילתו בלבנון של סגן משה ברי ז"ל – מפקד מחלקה בפלחו"ד 101.
שלושה עשורים ועוד שלוש שנים חלפו מאז ה-13 באפריל 1993, אותו יום כואב וקשה ברצועת הביטחון בדרום לבנון שבו כוח של פלחו"ד 101, שיצא לתו"ס ממוצב טייבה, עלה על מטען רב עוצמה. סגן משה ברי ז"ל, המ"פ רס"ן אלעד בן דוד והלוחם סמ"ר פיטר רפופורט נפלו.
הזמן שחלף מאז לא הקהה את חסרונו ולא עמעם את דמותו. ברי ז"ל היה מפקד צעיר, כריזמטי, בעל חיוך כובש, עיניים טובות ושמחת חיים והוא נשאר חקוק בלב משפחתו וחבריו.
האם השכולה שרה הודתה לכל מי שהגיע לזכור את בנה בהם בני המשפחה; חברים; מפקדו בפלוגת המסלול של אוגוסט 1990 בגדוד 101 אופיר דור; חבריו לפלוגת המסלול; בתיה ואורי אשר, הוריו של סגן עזרא אשר ז"ל – חברו של ברי, שגם נפל בלבנון כחודש וחצי לאחר נפילתו; ולוחמים צעירים מחטיבת הצנחנים.
"תודה לכולכם ולכולכן שבאתם גם בשנה הזאת להיות איתנו ביום הזיכרון למשה בנינו השם יקום דמו – האח, הדוד, האחיין, בן הדוד והחבר", אמרה שרה, "יהיו דבריי מוקדשים לזכרו של משה ולזכרם של כל גיבורי ישראל, שליחי הציבור שלנו, שמסרו נפשם במלחמות ההגנה על עמנו ועל ארצנו ולרפואת כל הפצועים והפצועות בגופם ובנפשם לחיזוק הלוחמים וחיזוק כל המשפחות – המשפחות השכולות, משפחות הפצועים ומשפחות הלוחמים. שנזכה לחיים טובים ולשלום".
שרה ציינה כי את דבריה כתבה בעקבות קריאה ולימוד במאמרו של רבי שלום מסלונים בעל 'נתיבות שלום', במאמר, בפרק שמתמקד בגודל עניין השירה: 'אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'.
בין הדברים שאמרה שרה מעל קבר בנה: "בימים אלה שאנו פנינו לשגרה מבורכת, ליבנו פועם עדיין בדאגה גדולה ונדרש מאמץ אדיר כדי למשות מתוכנו את האמונה. אותה אמונה שאפיינה אי אז את עם ישראל עד כדי 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו' ורק אז שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה, רק אז 'ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת'. שירת הים על ידי משה וישראל היא אירוע מתגלגל מדור לדור. כמו תמרור או דגל שגם במציאות קשה ומורכבת אפשר לחזור אליו ולהניף אותו וזה מה שאנו עושים מדי שנה בשנה בפסח – זוכרים ומזכירים, מתוך תקווה שניסי העבר עם האמונה והשירה שהיו בעבר, ימשיכו ללוות אותנו בחסדי השם גם בעצם הימים האלה ועד עולם. שנזכה לשיר שירה חדשה לא רק בפינו אלא בכל מהותנו, שנאמין בכוחנו לשחזר אותו רגע בו עמדו משה וישראל על הים ושרו אז את שנשיר ונחדש בשירה גם היום ולתמיד, גם במציאות של 'סגר עלינו המדבר' וסגר עלינו חלילה הפחד והכעס, חוסר האונים והייאוש – נאמר לפניו שירה חדשה.
"בסיום מאמרו אומר בעל 'נתיבות שלום' דברים שמהדהדים בתוכי גם את דמותו של משה, אליו אני ממשיכה להתגעגע ואמשיך להתגעגע אליו ואל שירת חייו כל עוד רוח בי. בגאולת הכלל וגם בגאולת הפרט, כך הוא אומר, כאשר יהודי מזכך את הנשמה בכוח אמונה הוא מזכך את הגוף בתיקוני מידת יסוד 'אז ישיר' כי מתקיים בו 'הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך'. האדם והעם מבקשים: הוציאה ממסגר נפשי, נפשנו ממיצר ומכל קושי. וגם אם התחושה היא שסגר עליו ועלינו המדבר, על כל מה שסוגר עלינו חלילה, נפתחים בי ובנו כל השערים להתפלל כראוי לפני השם יתברך, להודות ולהלל לה' בשירה ובמעשה. יהי זכרו של משה ברוך ותהא שירתו – שירת הנפש ושירת הגוף – כענן הסוכך עלינו וכעמוד האש שלא יכבה עד עולם".
אופיר דור, מפקד פלוגת המסלול של משה ברי ועזרא אשר זכרם לברכה, אמר באזכרה: "דיברנו פה החבר'ה מהפלוגה שעברו 33 שנים ואת מי אנחנו זוכרים? דיברנו שאת משה ועזרא אנחנו זוכרים כאילו הם כאן היום. אני זוכר את הימים והדקות שמשה הלך מימיני עם המאג ועזרא עם הקשר. הדמות שלהם מלווה אותנו עד היום. ההתכנסות כאן אחרי פסח ועם כל מה שקורה נותנת לנו המון כוח. אנחנו נמשיך לזכור את משה".
במהלך האזכרה אליאב אלפסי ביצעה שיר שכתבה שרה וגם ניגנה בחליל. אלפסי הלחינה את השיר ומי שליווה אותה בנגינת גיטרה הוא בן זוגה שגב משה שחף, אחיינו של ברי ז"ל.
