מבצע חיצי הצפון: ב-24 באוקטובר 2024 נפצע קשה מאוד רס"ר במילואים ידידיה בלוך ז"ל, לוחם בגדוד 71 בחטיבה 55, בקרב בדרום לבנון. חמישה ימים לאחר מכן (29.10) הוא נפטר מפצעיו. להלוויה הגיעו חברים רבים ביניהם אלו שהיו איתו ביום הראשון של הטירונות, בזמן הטרטורים, בקורס הצניחה, באימונים ובפעילויות המבצעיות בסדיר – חבריו לפלוגת המסלול מרץ 2013 בגדוד 101.
חיית שטח
בלוך ז"ל מהיישוב מבוא חורון התגייס לצה"ל במרץ 2013 לשירות בחטיבת הצנחנים. כשהגיע לבא"ח בשומרה שובץ בגדוד 101, במחלקה 1 תחת פיקודו של המ"מ עדן אדלר. לאחר שירות הסדיר שובץ במילואים בגדוד 71 בחטיבה 55 – חוד החנית, צנחנים במילואים.
"הזיכרון הראשון שלי מדידי, כך קראנו לו, הוא שאנחנו עומדים בשלשות ואז המפקד גיא אומר למפקד אופיר: 'ראית את הבלורית של ידידה בלוך?' ותוך כדי הוא סירק לו עם היד את הבלורית הצידה", נזכר גל בנבנישתי חברו למחלקה 1 ולכיתה א', "זה היה סימן ההיכר של דידי – העיניים הכחולות, הבלורית והחיוך. מיד ראו את היופי החיצוני שלו, אבל במהלך השירות גילנו גם את היופי הפנימי ואת כל התכונות היפות שבו".
על תקופת ההכשרה, רמת החיילות והמקצועיות של בלוך ז"ל סיפר בנבנישתי, שגם משרת במילואים בגדוד 71 בחטיבה 55: "דידי בהכשרה ב-101 היה נגביסט. הוא היה הנגביסט הכי בולט בפלוגה. לוחם סופר חזק, שמשקל אף פעם לא היה עבורו בעיה. תמיד סחב את שלו, עזר, דחף את כולם ולמי שהיה קשה לקח ממנו דברים. אף פעם לא הוריד מעצמו. באחת המסעות הוא סחב גם את הנגב וגם פק"ל מים. הנשק שלו תמיד היה הכי נקי והציוד שלו תמיד היה הכי משופצר. היינו קוראים לו 'כלבו'. כי תמיד היה לו הכול ומסודר. דידי תמיד ידע מה לעשות, הנדימן ברמה הכי מטורפת שיש. הוא היה גם חיית שטח. הוא בא עם זה מהבית. כל הזמן טייל ולכן אימוני השטח לא הפריעו לו. תמיד היה בחשיבה חיובית על כל דבר".
מה הדבר שהכי בלט באישיות של ידידיה ז"ל?
בנבנישתי: "דידי אהב אנשים. הוא תמיד העדיף לשבת עם החבר'ה במקום להיות עם הפלאפון. הוא אחד האנשים הכי סקרנים שהכרתי. כל הזמן הוא רצה לשבת ולשמוע את הסיפור של כל אחד מאיתנו, מה ההשקפה שלנו ובאיזה רקע כל אחד מאיתנו גדל. כשהיינו נשארים שבת זה היה עבורו הכי כיף כי אז כולם ישבו יחד בלי טלפונים וכל אחד סיפר על עצמו. לפעמים היינו הולכים מכות בחדר ואז פתאום הוא היה מחייך כמו אומר מי המבולבל הזה שהרביץ חזק מדי. מי זה ששתה מיץ אומץ. כשהוא לא היה נמצא היינו צועקים 'איפה דידי?. יש לנו דּוּדָה לדידי'".
אש בשדה קוצים
המפקד אופיר הוא אופיר ודס, מחזור נובמבר 2011 בגדוד 101 והיום סגן במיל' ומ"פ בגדס"ר חטיבת 226. בפלוגת מרץ 2013 הוא היה מפקד כיתה א', המפקד הישיר של בלוך ז"ל.
"איך שראיתי אותו אמרתי לעצמי שהוא פגז רציני ושהוא בנוי טוב לצבא", נזכר ודס, "הזיכרון הכי חזק שלי ממנו הוא ממש מהימים הראשונים של תחילת הטירונות. עשינו למחלקה בוחן בר אור (86 כפיפות בטן, 75 שכיבות שמיכה וריצה של 2 קילומטר). בכפיפות בטן חייל אחד עשה וחייל שני החזיק לו את הרגליים וספר לו עם הנחות. ידידיה נתן עבודה וכשראיתי שכבר קשה לו להמשיך באתי אליו ואמרתי לו: 'אתה יכול'. לא יודע מה קרה לו. פשוט נדלקה לו אש בעיניים והוא נתן רצף של כפיפות בטן שלא ראיתי דבר כזה. כולנו הסתכלנו עליו בהלם. לא ידעתי איך להגיב כי ציפיתי שיעשה עוד חמש או מקסימום עוד 10 כפיפות. הוא היה בתוך זה ובכלל שכח לספור. הוא עשה יותר ממה שצריך. הוא המשיך עד שעצרנו אותו. ואז אמרתי לעצמי: 'הוא צריך להיות נגביסט".
כמפקד איך ראית אותו כחייל?
ודס: "בשבוע שדאות עשיתי לחיילים תחרות זחילות, דבר שקשה לחיילים. זרקתי סטיקלייט וכולם זחלו ואז פתאום בא אלי ידידיה ואמר לי: 'המפקד אופיר, בוא נעשה אני ואתה תחרות'. זרמתי איתו. אני הייתי כבר יותר משנה וחצי בצבא וידידיה בקושי שבועיים והיה בי צד שחשש להתחרות מולו. יש שלושה מילים שהגדירו אותו מצוין – 'אש בשדה קוצים'. ככה ראיתי אותו מהזוית של מפקד-פקוד. בידידיה היה כוח פנימי שלא ראיתי באף אדם אחר. לא בצבא ולא באזרחות. בנוסף הוא היה כמובן החבר כי טוב, תמיד עזר ועם חיוך כובש".
המפקד אופיר הגיע ללוות את החייל שלו בדרכו האחרונה. בדרך לבית העלמין של מבוא חורון המחשבות שלו נדדו לימי הטירונות בבא"ח בשומרה. "הכול חזר אלי. כל התקופה של ידידיה מהטירונות", סיפר ודס, "פתאום מצאתי את עצמי עם הרבה שאלות. הוא נפל כנגביסט חוד. מה אם לא הייתי נותן לו לפני 11 שנה את הנגב? ידידיה היה חייל בולט בטירונות. דמות שאי אפשר היה שלא להסתכל עליו".
מחבר בין אנשים
במחלקה 1 כיתה א' בגדוד 101 היה גם אריאל מלכן, שזוכר את בלוך ז"ל כאחד שתמיד נתן הכול ובכל דבר. "הוא תמיד התאמץ עד הקצה עם המבט הזה בעיניים של לתת הכול", סיפר מלכן בהערצה, "דידי היה חזק מאוד פיזית. בתחילת טירונות הוא היה שקט, לקח לנו שנייה להבין אותו. כל מה שאמרו לו תמיד עשה, נתן מעצמו ואף פעם לא רב. איש חברותי שהיה כיף לשבת ולדבר איתו".
רגע שזכור למלכן במיוחד מבלוך ז"ל היה בהכנות לבוחן מסלול באימון של טיפוס החבל: "כולם ניסו לעלות עם הרגליים ועם כל מיני טכניקות ואז אחד המפקדים שאל: 'מי יכול לעלות רק עם כוח ידיים?'. היו כמה חבר'ה שניסו, אבל אף אחד לא הצליח ואז דידי בא ופשוט תפר את זה בקלות כמובן עם המבט של הרעל בעיניים. הוא היחיד שטיפס את החבל עם כוח ידיים בלבד".
בלוך ז"ל ומלכן המשיכו לשרת ביחד גם במילואים באותה פלוגה בגדוד 71 בחטיבה 55, אך לא באותה מחלקה. "המלחמה הזו עבורי ועבור דידי היא השלמה ל'צוק איתן'. כי לא השתתפנו במלחמה הזו כי לפני שהגדוד נכנס לעזה אני יצאתי לקורס ודידי יצא לעשות תפקיד. כל הזמן דיברנו שעכשיו אנחנו משלימים את עזה", סיפר מלכן.
מה תיקח מדידי ז"ל?
מלכן: "את מי שהיה. כבר לקראת סוף הסדיר הוא שיתף אותנו בתוכניות שלו להיות איש עסקים. בחופשת השחרור הוא כבר פתח פיצה – פיצה מבוא חורון. אחרי שפתח את הפיצה הוא גם פתח בתל אביב את ה'טחינייה' על משקל 'חומוסייה'. זו הייתה המצאה שלו. מסעדה על טהרת הטחינה. רק הוא היה יכול לחשוב על זה. נפגשנו שם גם כל המחלקה. זה היה דידי – יוזם, עושה, מכיר עוד אנשים ומחבר בין אנשים".
