בתחילת שנת 1968, מספר חודשים אחרי מלחמת ששת הימים, הוסיפה להקת הנח"ל לתוכניתה 'הנח"לאים באים, הנח"לאים באים' את השיר 'הייתי נער', שנכתב על ידי דוד עתיד – לוחם בגדוד 28 בחטיבה 55 והולחן על ידי יאיר רוזנבלום. אביבה בנו נבחרה להיות הסולנית של השיר ואילו הסולנים שנבחרו לשיר לצידה היו שלום חנוך ומוטי פליישר. השיר זכה להצלחה רבה והושמע ברדיו בתדירות גבוהה.
אחרי מלחמת ששת הימים יצאו מספר רב של אלבומי ניצחון עם שירי הלל לגיבורי המלחמה בפרט ולצה"ל בכלל. תחושת האופוריה שטפה את מדינת ישראל באותם ימים והשיר הכי מושמע אז היה 'ירושלים של זהב' של נעמי שמר. בתוך כל זה הופיע גם השיר 'הייתי נער' שהיה ניגוד מוחלט להלך הרוח הכללי. הוא היה חריג לתקופתו מאחר שהוא דן בסוגיה שלא התעסקו עימה בזמנו – הלם קרב.
מי היה דוד עתיד – האיש שעומד מאחורי המילים? איך נולד השיר בצל האופוריה הגדולה שהייתה לאחר הניצחון במלחמה ואיך הפך במרוצת השנים לשיר אהוב מאוד מצד אחד, ומושמע רק בימי אבל וזיכרון מצד שני. ביצועה של להקת הנח"ל הוא המוכר והמושמע ביותר גם היום, אבל במהלך השנים בוצע השיר בעיבודים שונים גם על ידי להקת חיל הים, צמד דרום, הלהקה, קרן פלס ומוקי, יהורם גאון ודליה אורן.
ב-30 בינואר 2026 דוד עתיד הלך לעולמו בגיל 90 בקיבוצו מעגן מיכאל. הכתבה מבוססת על עבודת גמר על השיר 'הייתי נער' שכתב עורך אתר 'האדומה' בשנת 2012 במסגרת הקורס 'אנו שרים לך מולדת ואימא' בהנחיית פרופ' יוסי בן ארצי ופרופ' עודד זהבי – החוג ללימוד ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה.
הפציעה הראשונה
דוד עתיד נולד ב-1935 בברית המועצות תחת השם דוד טיברובסקי, בעירייה פטרופאבלו באזור שמוכר היום כמדינת קזחסטן. שני הוריו משה ושרה היו ציונים והשתייכו לאגודת 'החלוץ'. בשל פעילותם הציונית השלטונות הסובייטים הגלו אותם מאוקראינה לפטרואבלו. אביו היה חייל בצבא האדום ונהרג במלחמת העולם השנייה.
בשנת 1946 יצאו דוד, אימו ואחיו אליעזר ודבורה לישראל עם דרכונים פולנים מזויפים. המסע לארץ נמשך כשנה והמשפחה הגיעה רק בשנת 1947 לקיבוץ 'קבוצת הרוסים' שלימים הסב את שמו ל'משמרות'.
ב-1953 התגייס עתיד לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 890 של הצנחנים תחת פיקודו של אריק שרון. בשנת 1954 השתתף בפעולת תגמול בג'נין תחת פיקודו של מאיר הר ציון, שמטרתה הייתה לחטוף בני ערובה על מנת לשחרר את יצחק ג'יבלי (שם כינוי ג'יבלי הקטן), שהיה שבוי אצל הירדנים. המבצע היה מוצלח והכוח חטף שבוי ירדני. במהלך הנסיגה לכיוון השטח הישראלי נתקלו הצנחנים בצבא הירדני ובחילופי האש נפצע עתיד בפניו, כשרסיסים ריסקו את לסתו. לאחר שיקום של שנה, במהלכו "החליף פנים" לדבריו, חזר ליחידה בתפקיד סמל מבצעים. בגיל 21 השתחרר מהשירות הסדיר, החליף את שם משפחתו לעתיד לזכר אביו, חזר לקיבוץ 'משמרות' ועבד במשק.
בשנת 1956 נשא לאישה את איה אריאל (אחותו של מאיר אריאל ז"ל), גידל זקן כדי להסתיר את הצלקת בפניו והשתתף כחייל מילואים במבצע 'קדש'.
בתחילת שנות ה-60 עשה תואר ראשון בפסיכולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ובמקביל עבד בקיבוץ כמזכיר וכמנהל בית הספר. לו ולאשתו איה נולדו ארבעה ילדים – רזי, אבי, חן ונעמה. בשנת 1975 עברה המשפחה לקיבוץ מען מיכאל. בשנת 2003 הזוג התגרש.
שחרור ירושלים
ב-1967, ערב פרוץ מלחמת ששת הימים, שירת עתיד במילואים בגדוד 28 חטיבה 55 – צנחנים במילואים בפיקודו של מוטה גור. על הימים שלפני המלחמה, תקופה שזכתה לכינוי 'תקופת ההמתנה', סיפר: "ישראל הייתה אז בדילמה: האם המלחמה הזו הכרחית או מיותרת? האם זו באמת מלחמת ברירה? כמו כולם גם אני נתקפתי חרדה באותם ימים. התוכנית הייתה שהגדוד שלי יוצנח מעל תעלת סואץ. אפילו כבר חילקו לנו מצנחים. ישבנו באיזו חורשה ליד בית שמש, עקבנו אחרי החדשות וכמו כל עם ישראל היינו בחרדה שאם תפרוץ מלחמה זה לא יהיה קל. היה לי כבר ניסיון במלחמה אחת במבצע קדש, אבל אז היו לנו בעלי ברית הבריטים והצרפתים. אז הבנתי מה שאני גם מבין היום, שפשוט הייתה לנו הזדמנות לכבוש את סיני. לא חשבתי אז שזו מלחמה מוצדקת. כל מה שהרווחנו ממלחמת סיני זו תהילת עולם לאריק שרון. זה היה מבצע מיותר, עתיר נפגעים שבו איבדתי בקרב המתלה כמה מטובי חבריי".
כשמלחמת ששת הימים פרצה חטיבה 55 נשלחה לגזרת ירושלים. משימתו של גדוד 28 הייתה לעבור במעבר שהובקע על ידי גדוד 71 ולהשתלט על השטח השולט על ציר ואדי ג'וז מדרום – אזור מעבר מנדלבאום והחלק הצפוני של העיר הערבית החדשה, להבקיע צירים ולהיאחז מול שער שכם, שער הורדוס (הפרחים) ומוזיאון רוקפלר.
באזור ההתכנסות, לפני הכניסה לצד הירדני בירושלים, בסמוך לשער מנדלבאום נקלעה מפקדת גדוד 28 למלכודת אש של מרגמות ירדניות. 12 מחברי המפקדה נפצעו, ביניהם עתיד, ופונו לטיפול בבית חולים הדסה עין כרם. עתיד ספג רסיסים בפנים ובעיניים. זו הייתה פציעה קשה. אחרי טיפול ממושך הוא נשלח לבית הבראה צבאי ליד נתניה לשיקום שנמשך למעלה משנה.
כך נולדו המילים
ישראל בחודשים שאחרי מלחמת ששת הימים הייתה באופוריה. אלבומי ניצחון התפרסמו בזה אחר זה, שירי הלל נכתבו, הגנרלים – גיבורי המלחמה – היו האנשים הכי מפורסמים ואהובים בארץ ואלפים יצאו לטייל בשטחים שנכבשו.
באותה תקופה של ישראל שיכורת הניצחון היה עתיד פצוע מלחמה בתהליך החלמה. החוויות שעבר והמראות שראה באותם חודשים שאחרי הקרבות נחקקו היטב בזיכרונו ולבסוף הובילו אותו לכתוב שיר שלימים קיבל את השם 'הייתי נער'.
עתיד מספר על הגורמים שהובילו אותו לכתוב את השיר ומה גרם לו לחטט בפצעים המדממים של המלחמה. "השיר נולד בעקבות ביקור במועדון החמאם ביפו. דן בן אמוץ וחיים חפר קיימו שם ערבי ראיונות ושירים", סיפר עתיד, "היינו כבר בשנת 1968. קיבלתי את הכרטיסים מתנה מהוועד למען החייל כי הייתי עדיין בהחלמה מהפציעה. בן אמוץ ראיין שם זוג צעיר והם סיפרו איך הוא יצא למלחמה ואיך הוא חזר ממנה. יצא כנער מתלהב וחזר מצולק. 'הייתי נער' אלה היו פחות או יותר המילים שהבחור או הבחורה אמרו לבן אמוץ. על הבסיס הזה כתבתי את השיר. במסגרת הקיבוץ והיחידה טיילנו בגדה, בעזה ובכל המרחבים שנפתחו. לשיר הכנסתי את המראות שראיתי במהלך השנה של הטיולים בשטחים הכבושים ובכלל בארץ. כשאני כותב 'עיירת רפאים על הרמה, חמור בודד טועה כבטרם מלחמה'. הרמה הייתה אז חורבות וחמורים. אנשים ברחו אחרי המלחמה והחמורים הסתובבו שם וחיפשו את הבעלים שלהם. מה זה 'הרימונים חזרו לשוק ולדוכנים'? הרימונים, שהיו רימונים בקרב, עכשיו הם בשוק. הרימונים חזרו למקור שלהם.
"כתבתי 'אבל פנייך נערי נותרו שונים'. מה המסר של השיר? מה המשחק שלו?", הוסיף עתיד, "כל גבר ישראלי במהותו סוחב הלם קרב. גם אם הוא לא נלחם, אז אבא שלו נלחם או חבר שלו נהרג. הוא חווה חרדה של מלחמה. אחת הבעיות של הגבר הישראלי שהוא 'דפוק' עמוק במהות שלו. מה זה הלם קרב? זה מצב שבו אדם חוזר בצורה אובססיבית להתנהגות לא פונקציונאלית או לא נכונה. מה אנחנו עושים? אותו דבר. עוד מלחמה ועוד מלחמה. זו האובססיה שלנו. למה אנחנו נלחמים? משני מניעים: האחד, פחד והשני זו הדרך היחידה לאחד אותנו. מצאנו את הפתרון האולטימטיבי לפירוד שלנו. אנחנו מתאחדים שאנחנו נלחמים. מאחדות הלוחמים, שיר 'הרעות' ועד לקואליציה של אחדות לאומית כמו בגין יחד עם אשכול.
"שיר מבטא את הכותב", המשיך עתיד לספר, "כמובן שראיתי את עצמי בסיטואציה של אותו בחור שמספר לדן בן אמוץ מה קרה לו. השיר מבטא את ההרגשה שלי כי נפצעתי בגיל 19 ובגיל 21 כבר הייתי נשוי ואבא. אלה הדברים שבונים אותנו והורסים אותנו בו זמנית. למה השיר הצליח? כי הוא דיבר לנפשם של הרבה כמוני שהפכו מנערים לגברים מצולקים".
אחרי שעתיד סיים לכתוב את השיר הוא שלח אותו, לדבריו, להלחנה אצל שלום חנוך, שלא הצליח להלחינו. באישור עתיד עבר השיר להלחנתו של יאיר רוזנבלום, המנהל המוזיקלי של להקת הנח"ל, שהצליח להלחינו. עתיד סיפר מה חשב כששמע בפעם ראשונה את הלחן של רוזנבלום.
"יאיר רוזנבלום התקשר להשמיע לי את השיר, והלחן היה לי מוזר מדי", סיפר, "חשבתי אז שהמעבר בין הבית לפזמון מוגזם. יש שם קונטרס אדיר. לימים התברר שהמוסיקה היא הגדולה של השיר ולא המילים. יאיר רוזנבלום עשה את השיר, לא אני. הביצוע היה מצוין. המשחק הזה בין גבר לאישה התאים ללהקה. הזמינו אותי פעם אחת לראות את ההופעה שבה שרו את השיר. פגשתי את יאיר רוזנבלום ודיברנו שאולי נעשה משהו ביחד. זה לא יצא. השיר, להפתעתי הרבה, הפך לשלאגר".
לראשונה חושף עתיד כי מאיר אריאל ז"ל, שהיה חברו הקרוב , עזר לו עם הפזמון של השיר לפני ששלח אותו להלחנה: "במקור חזרתי על הפזמון ארבע פעמים – פעמיים בפי הנערה ופעמיים בפי הנער. הפזמון היה סימטרי. זה לא היה מבחינתי אידיאלי, אבל לא מצאתי משהו יותר טוב מזה. כשקראתי את זה בפני מאיר הוא אמר לי שזה לא נראה לו ואז חתכתי את הפזמון והוספתי את המילים 'הייתי נער, נערה, הייתי נער, עכשיו חייכי אליי מוכרת ויפה'. בעקבות הערה של מאיר שיניתי את מסלול השיר. זו תפנית שהיום מבחינה פואטית אני רואה בה הברקה. התיקון עשה אותו. כשנער אומר 'הייתי נער, מה עכשיו' הוא לא יודע מה הוא עכשיו. מה הוא למעשה עושה? הוא פונה לנערה. זו פנייה לצד הרגשי שלו: 'חייכי אליי מוכרת ויפה'. כלומר הוא מרשה לעצמו להיות חלש. הלם קרב לא מרשה לנו להיות חלשים. הפנייה הזו פותחת את הנער. בצורה מטאפורית רק שיר יכול לתת לרגשות מודחקים לצאת החוצה. לכן השיר תפס".
השיר מגיע ללהקת הנח"ל
דני ליטאי היה הבמאי של להקת הנח"ל בתוכנית 'הנח"לאים באים, הנח"לאים באים' בשנת 1967. כשהגיע אליו השיר 'הייתי נער' לאחר שהמנהל המוסיקלי יאיר רוזנבלום הלחין אותו, הוא מיד בחר להוסיף אותו לרפרטואר של הלהקה.
ליטאי סיפר על הסיבות שרצה את השיר: "'הייתי נער' היה השיר היחיד בתוכנית שהייתי פחות שותף לו. כשהשיר הובא אליי הלהקה כבר הופיעה. כמה חודשים אחרי המלחמה יאיר רוזנבלום הביא לי את השיר שכתב דוד עתיד שלא הכרתי ואמרתי בסדר. עשינו חזרות והתחלנו להופיע איתו. היה לנו חשוב להכניס שיר שקשור למלחמה כי לרוב הלהקות כבר היו שירים על המלחמה. ללהקת פיקוד מרכז היה את 'גבעת התחמושת' ולחיל הים את 'מה אברך'. אהבתי מיד את השיר כי הוא אנושי. השיר הצליח מאוד. על הבמה הוא התקבל נהדר. זה שיר שעבד יפה מאוד. זה השיר היחיד שעשיתי שלא הכרתי את המחבר".
אביבה בנו, שנבחרה על ידי יאיר רוזנבלום להיות סולנית השיר מספרת מה הרגישה כשפגשה בפעם הראשונה את המילים: "התייחסתי אליו כשיר עצוב ולימים הבנתי שהוא מדבר על הלם קרב. היינו הלהקה היחידה שהצטרפה ללחימה. הלהקה שעטה בעקבות הלוחמים. נסענו אחריהם לכל מקום שכבשו. היינו מחכים שיטהרו את העיר ואז נכנסים ומופיעים בפני חיילים למודי קרב ועייפים. במלחמה כבר הייתה לנו תוכנית שרצה. כששרתי את השיר אז לא כל כך קלטתי שהוא מדבר על הלם קרב. הייתי בת 20. לא קלטתי במה מדובר. הגענו להופיע ברפיח עוד לפני שטיהרו את העיר. הפגזים עפו מעלינו וראינו גוויות ואתה כצעיר חושב לעצמך 'שלי זה לא יקרה' כי אני חזק וצעיר, אבל כששרתי את השיר הרגשתי עצב עמוק. ככה השיר נגע בי".
שולה חן הייתה כוכבת להקת הנח"ל כשהשיר נכנס לרשימת השירים של התוכנית 'הנח"לאים באים, הנח"לאים באים'. ממבט לאחור היא לא זוכרת שהשיר היה חריג באופן יוצא דופן. "כולם היו באופוריה אחרי המלחמה ולכן לא לקחנו את השיר כמו שלוקחים אותו היום", אמרה חן, "לא ראינו בו שיר על טראומה. לא זוכרת שהתעסקנו במילים. כמובן שהוא היה שיר שונה מ'הללויה' ועוד שירים. היינו בני 19 ותמימים. לימים הקדשתי למילים יותר. במבט אחר על מה שקרה זה שיר כואב. לא הכרנו את דוד עתיד רק ידענו שהוא מהקיבוץ של שלום חנוך. השיר הושמע הרבה, אבל הוא לא היה שלאגר. הוא גם לא בנוי להיות שלאגר. 'ירושלים של זהב' הושמע הכי הרבה יחד עם עוד שירים לאומיים ופטריוטיים שיצאו אז".
הסיפור מאחורי הקליפ
הקליפ לשיר 'הייתי נער' צולם בשנת 1969, כשנתיים אחרי שבוצע על ידי הלהקה ובו השתתפו חברי להקת הנח"ל מחזור 1969 וכמה מוותיקי הלהקה שביצעו את השיר במקור ב-1968. שולה חן מאשרת כי בקליפ היא 'עושה בשפתיים' לקול של אביבה בנו, הסולנית של השיר. חן: "לא אני שרה באמת בקליפ זו אביבה בנו כי בהקלטה של השיר הייתי בחתונה. צילומי הקליפ היו קטע משונה. זימנו אליו את מי שהיה פנוי באותו הזמן".
אביבה בנו מספרת למה לא השתתפה בקליפ שצולם בשנת 1969: "במקור אני ושולה היינו צריכות לשיר את השיר יחד. באמצע ההקלטה יאיר ז"ל הבין שקשה לשולה להגיע לגבהים אז הוא ביקש ממנה לרדת מזה. כך יצא שהפכתי לסולנית של השיר. בשנת 1969, ראשית הטלוויזיה הישראלית, החליטו לצלם לשיר קליפ. הייתי אז בהיריון של בני הבכור אז לא יכולתי להגיע לצילומים. שולה הצטלמה והציגה בקליפ את פס הקול שלי. זה היה מקובל אז באותם ימים".
הקליפ של השיר צולם במספר מקומות. במספר מוקדים בתוך קיבוץ נחשונים – בשער הכניסה, בתעלות הקשר הלא שמישות שהיו מסביב לו ובאזור המגורים. מקום נוסף היה רחוב דיזנגוף.
שמואל אימברמן היה במאי הקליפ 'הייתי נער' שצולם בשנת 1969 מטעם רשות השידור. על השיר ואיך בחר לביים את הקליפ סיפר: "זה אחד השירים הכי טובים שנכתבו אי פעם. השיר הזה לא קורא לילד בשמו. הוא נותן לך דחיפה כצופה, להשלים מעצמך את מה שאין בשיר. לכן אם תשמיע את השיר כאילו בפעם הראשונה ל-50 אנשים אתה תקבל 50 דעות שונות. אם תעשה עכשיו מצעד פזמונים היפותטי הוא מקום ראשון. יש בשיר הזה משקל, אמת וכאב. יש בזה יותר מסיפור אחד. יש בו 'וואו'.
"השיר מספר סיפור על מישהי שמחכה למישהו שיחזור מהמלחמה, אבל זה משתהה, זה לא בא כל כך מהר וכמו בקולנוע חדשני יש הרבה פלשבקים", הוסיף אימברמן, "אנחנו רואים מה קורה לאנשים צעירים שחוזרים מהמלחמה. הם יושבים בתוך חדר ושותקים. הם יושבים בתוך חדר ומעשנים הרבה סיגריות. הם עוברים את כל מאורעות המלחמה וכשהם עוברים ברחוב הם רואים שעולם כמנהגו נוהג. הם רואים אנשים שמחים, אנשים שלא ידעו מה זו צרה, מה זה כאב. דומה למצב שלנו היום. רבים-רבים שלא נותנים יד ומתנהגים כאילו הם לא בעסק. הסצנה שסוגרת את הקליפ היא שסוף סוף שתי הקצוות נפגשים. אבא שחוזר מהמלחמה ואימא שמחזיקה ביד את בן השלוש ושלושתם הולכים בגבם למצלמה. החיבור של השניים הוא למעשה סגירת מעגל, סגירת הסיפור. ככה ראיתי את הדברים, אבל אם מישהו יגיד לך אחרת הוא גם יצדק".
השיר בזיכרון הלאומי
השיר 'הייתי נער' הוא אחד הקלאסיקות של הלהקות הצבאיות בכלל ולהקת הנח"ל בפרט. הוא אחד השירים האהובים על הציבור הישראלי-יהודי והוא זכה למספר חידושים. האחרון שבהם היה בשנת 2006 על ידי הזמר מוקי והזמרת קרן פלס במסגרת המחזמר 'הלהקה'. העיבוד החדש היה בסגנון 'היפ הופ' עם השפעות של 'רגאיי'.
למרות הפופולאריות שלו הוא הפך במרוצת השנים לשיר שמושמע בעיקר בערבי זיכרון ואבל. חוקר הזמר העברי המוסיקולוג ד”ר נתן שחר טוען כי מבנהו המוסיקלי של השיר אינו מאפשר להכלילו ברשימת השירים המושמעים תדיר: "עד כמה שזכור לי שיר זה לא זכה בביקורת מיוחדת לכאן או לכאן בהיבט של המילים ו/או הלחן. כלומר לבצע שיר זה נניח בשירה בציבור זה כמעט בלתי אפשרי. אך לו הייתה נעמי שמר מעורבת בחיבורו ודאי היה מושמע שוב ושוב בהקשרים שלה. עניין נוסף, לשיר זה יש המון תחליפים ולכן אין לו ייחוד אלא רק לימי הזיכרון".
שולה חן מספרת שבהופעות שלה הקהל אוהב את השיר ויש לה הסבר למה: "יאיר רוזנבלום הוא מלודיסט אדיר. המנגינה יפה והיא השתלבה יפה עם המילים. יש חלק מלחמתי וחלק מלודי. זה פשוט שיר יפה וכתוב מעניין. במקצוע הזה קשה להבין מה יהיה שלאגר ומה לא. השיר הזה יותר נתפס כמתאים לימים ההם. היום הוא מושמע ביום הזיכרון, אבל כשאני שרה אותו בהופעות הקהל אוהב ושר אותו".
אביבה בנו מסכימה כי המקום הראוי לשיר הוא בימי הזיכרון: "זה לא שיר שמח. 'הייתי נער' לא מתיימר להיות 'ירושלים של זהב', שהפך עם הזמן לשיר מיתולוגי, סוג של המנון שני. הוא מושמע בצדק בתקופות של התייחדות ואבל. אז, כשהוא יצא, לא הפסיקו להשמיע אותו ואני שמחה שנפלה בחלקי הזכות לבצע אותו. הילדים שלנו לומדים את מלחמת ששת הימים כחלק מההיסטוריה. אני דרכתי בהיסטוריה וזו זכות גדולה".
דוד עתיד מבין מדוע השיר הפך בזיכרון הלאומי לשיר של ימי זיכרון ואבל: "השיר בעצם מבכה את אובדן הנעורים. זה החלק הגלוי שלו. מה הזיכרון הלאומי עושה? בוכה על אובדן הנעורים. הרי הצעירים נופלים. אנחנו מגש הכסף כפי שאלתרמן כתב. הוא התכוון לאלה שנפלו ואני בשיר מתכוון לאלה שחיים. יש בעצם בכי על אובדן הנעורים. המסקנה שלי שהאובדן הכואב לא פחות הוא של תמימות ותקוות. התיזה שלי אומרת שאנחנו זקוקים למלחמות כדי להתאחד ועוד יותר ממלחמות מאחד אותנו האבל. ביום הזיכרון כולם יחד שרים את אותם השירים. מי ששר את השיר מבכה את חייו ולא את מי שמת".
