חמאם אל מליח: הסיפור המלא על הקמת בסיס הצנחנים שהפך ל'גיהינום' של הטירונים

טירוני חטיבת הצנחנים מתחילת שנות ה-80' של המאה הקודמת ועד ראשית שנות ה-2000 נושאים איתם זיכרון בלתי נשכח ממקום אחד במזרח השומרון שהיה עבורם שם נרדף ל'גיהינום', שביזות, דיכאון והישרדות נפשית – חמאם אל מליח. בסיס הכשרות השטח המיתולוגי של חטיבת הצנחנים היה חוויה קשוחה מאוד, שנצרבה עמוק בתודעה של כל צנחן שהיה בו. טירוני פלוגת המסלול אוגוסט 1990 של גדוד 101 היטיבו לתאר את התחושה שחוו שם במילים פשוטות אך חודרות: 'כשהעולם שמע על חמאם ליבו נדם'.

חמאם אל מליח – מאיפה הגיע השם? הבסיס נקרא על שם אתר מרחצאות של מים חמים בשם חמאם אל מליח ששכן במקום וננטש אחרי מלחמת ששת הימים. הצנחנים נוהגים לכנות את הבסיס החמאם, שליתר דיוק היה מורכב משני בסיסים קטנים: הראשון, חמאם דו"פ (דו-פלוגתי) שבו התאמנו טירוני פלוגות המסלול של גדוד 890 וגדוד 202. מיקומו היה בסמוך לכביש 5799 בין טובאס לבקעה, ליד הכפר תיאסיר. המחנה כלל אוהלי 11 לטירונים, מבנה חדר אוכל ומכולות של מקלחות ושירותים. מהדו"פ ירד ציר תנועה צפונה אל שטחי האימון, שנתחמו מצפון בדרך רומית;

השני, חמאם מפל"ג שבו התאמנו טירוני פלוגת המסלול של גדוד 101 וטירוני פלוגות המסלול של חס"ע – חה"ן, סיירת, עורב. מיקומו היה מזרחית לדו"פ על אותו ציר – 5799. שטחי האימון של המפל"ג היו מצפון ומדרום לכביש. המחנה כלל אוהלי 11 לטירונים, חדרי מגורים לסגל, מועדון, חדר אוכל ונשקייה.

בשנת 1986 נפתחה מדרום לכביש 5799, באזור שבין חמאם דו"פ לחמאם מפל"ג, לשב"יה. בעונת הקיץ המקום היה חם מאוד ובחורף קר מאוד ובוצי. איך החליטה חטיבת הצנחנים להתאמן דווקא באזור הזה? 45 שנים אחרי שהוקם נחשף הסיפור שטרם סופר על הקמת בסיס חמאם אל מליח.

יצוין כי עד הקמת שני בסיסי הקבע בשנת 1981, היו מספר מחזורי טירונים של הצנחנים שקיימו אימוני שטח באזור חמאם אל מליח.

שיחה היסטורית

בתחילת 1980 מונה למפקד בסיס האימונים החטיבתי סנור סא"ל גיורא איילנד, מי שלימים יגיע לדרגת אלוף. איילנד לקח פיקוד על הבסיס שבאוגוסט 1970 הגיע אליו כטירון. מפקד חטיבת הצנחנים 35 באותם ימים היה אל"ם דורון רובין.

במסגרת ההכשרה בסנור עברו טירוני הצנחנים שני שלבים מרכזיים: אימוני קליעה, שהתבצעו במטווחי הבסיס ואימוני שטח, שנערכו באזורים הפתוחים של מה שמוכר היום כאזור העיר מודיעין.

"בסנור לא היו שטחי אש ולכן עשו שם מה שאפשר היה לעשות – מטווחים", סיפר האלוף במיל' איילנד, "סנור היה מוקף ביישובים ולכן אי אפשר היה לבצע שם אימוני הכשרה באש. מי שהחליט להעביר את טירוני הצנחנים לסנור חשב על הרבה דברים, אבל לא חשב מספיק על השאלה: 'טוב, אבל איפה נתאמן?'. כל אימוני השטח – פרט, כיתה, מחלקה וכן הלאה נעשו באזור שנמצא היום בין העיר מודיעין לבין העיר אלעד. החיסרון העיקרי בקיום אימוני ההכשרה באזור הזה היה המרחק המאוד הגדול מסנור. כל נסיעה מסנור, של טירונים או סיוע מינהלתי, נמשכה כשעתיים לכל כיוון. זה יצר נתק מאוד גדול בין הפלוגות שהיו באימונים בשטח לבין הבסיס".

במהלך שנת 1980 החליט המח"ט דורון רובין שאין היגיון במצב הקיים בו שטחי האש של בא"ח סנור מרוחקים מרחק נסיעה של כשעתיים ממנו. "יום אחד הגיע אלי לסנור המח"ט דורון רובין. אני זוכר שזה היה בשעת בוקר מוקדמת", נזכר האלוף במיל' איילנד בשיחה ההיסטורית ששינתה הכול, "דורון נכנס אליי לחדר ואמר: 'תשמע, אולי נעביר את אימוני השטח לאזור חמאם אל-מליח?'. אחרי זה הוא הוסיף כי המקום נמצא במרחק של בערך חצי שעה נסיעה מסנור והסביר כי כל הקשר בין סנור לבין השטח יהיה הרבה יותר חזק והרבה יותר נוח. האמת היא שבתחילה זה לא מצא חן בעיניי כי חשבתי שיש מספיק שטחים שנותנים לנו מענה, אבל הבטחתי לבדוק".

איפה נמצא חמאם אל מליח

ההצעה של המח"ט רובין לא הלהיבה את מפקד הבא"ח איילנד, שבכל זאת יצא לבדוק את האזור המיועד ולמעשה: כך התקבלה ההחלטה להקים את בסיס האימונים בשטח. איילנד: "דורון רובין לא הכריח אותי, הוא רק הציע. בתחילה הייתי שמרן ולא רציתי כי מבחינת איכות השטח, התבנית והתכסית שטחי האימון באזור מודיעין היו בעיניי טובים יותר וגם גדולים יותר, אבל בראייה הכוללת זו הייתה החלטה נכונה. יצאתי לבדוק את אזור חמאם אל מליח ואחרי שהסתובבתי שם הגעתי למסקנה שאולי מבחינת גודל השטחים זה קצת פחות מאשר האזור שבו התאמנו במרכז, אבל היתרונות של הקרבה הם מאוד-מאוד גדולים. בתום בדיקת האזור החלטתי – אימוני הכשרת השטח של הטירונים יעברו לחמאם אל מליח".

השלב הבא בדרך להקמת בסיס חמאם אל מליח היה לקבל את השטח מפיקוד מרכז, היות וחלקים גדולים ממנו היו  בשימוש של יחידות אחרות, בעיקר של שריון. "באזור הזה של צפון הבקעה התאמנו שני גדודי שריון, 430 ו-433, שניהם של חטיבה 500", נזכר האלוף במיל' איילנד, "בפיקוד מרכז עשו כאילו חלוקת שטחים ובינואר 81' קיבלנו שטח אש שמבחינתי לא היה מספיק. מחזור נובמבר 80' היה כבר אמור לצאת לאימוני שטח, אבל אני בעצמי עוד לא ידעתי אם שטח האימונים יהיה באזור המרכז או בשטח החדש. אני זוכר שנתתי פקודה לשני המ"פים של 890 ו-202: 'תעמיסו את המשאיות לכיוון החמאם, אבל אל תפרקו את הציוד, כי אני הולך לאיזושהי פגישה גורלית ואחרונה'. הייתי חייב עוד שטח מסוים, עוד איזושהי רצועה כדי שיהיה לי מקום לפחות לשלוש פלוגות להתאמן במקביל בצורה נוחה".

הפגישה הגורלית של האלוף במיל' איילנד הייתה עם מג"ד גדוד 433 של חטיבה 500 סא"ל ספי שאומן ז"ל. "נסעתי לדבר עם ספי", משחזר האלוף במיל' איילנד, "מבחינתי זו הייתה פגישה גורלית. אמרתי לו: 'תשמע, למרות שמבחינת ההקצאה בפיקוד אני קיבלתי שטח בגודל מסוים, אבל אתה יודע שאני צריך פה יותר. בוא תוותר לי על שטח מסוים כי אתה לא צריך אותו הרבה. כשתצטרך אותו נפנה לך אותו, אבל רוב הזמן נוכל אנחנו להשתמש בו'. ספי הסכים איתי ובעצם זה מה שאפשר לי להגיד למ"פים: 'יאללה, תפרקו את המשאיות'. כך למעשה הוקם חמאם אל מליח. כשנה וחצי לאחר מכן ספי שאומן נפל במלחמת לבנון הראשונה באירוע דו-צדדי (דו"צ) שהיה בין שני גדודי טנקים".

מבחינת האלוף במיל' איילנד הפגישה עם שאומן ז"ל תלווה אותו עוד הרבה שנים קדימה בצה"ל: "הלקח שלי מהפגישה עם ספי הייתה, שתמיד אני יכול להעלות בעיה כלפי מעלה ולבקש ממפקדה גבוהה יותר שתיתן לי מה שלכאורה המקביל שלי לא רוצה לתת. הניסיון שלי, גם מאז וגם בכלל, אומר שבדרך כלל טוב להסתדר עם המקבילים אליך. יש קולגיאליות בסיסית בין מפקדים מקבילים ולכן בעצם זה שהסדרתי עם ספי ישירות היה הרבה יותר מוצלח ממה שקיבלתי כביכול מפיקוד מרכז".

פתר בעיה

בינואר 1981 החל להיכתב פרק חדש בהיסטוריה של חטיבת הצנחנים – הסיפור על בסיס חדש להכשרות שטח עבור הטירונים שקיבל את שם המקום: חמאם אל מליח. "זה היה שטח חדש והיה צריך לבנות הכל מהתחלה. המאהל הראשון היה מאוד 'פרויזורי'", נזכר האלוף איילנד, "עם הזמן בנו תשתיות קבועות וזה הפך לסוג של בסיס קבע נוסף. היתרון היה הקרבה – המטה והלוגיסטיקה של סנור יכלו לנסוע לשטח ובחזרה פעמיים ביום, מה שלא היה אפשרי בנסיעות של שעתיים לכל כיוון לאזור מודיעין.

למה קראו למקום גיהינום

למה קראו למקום גיהינום

מאז 1981 ועד תחילת האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, תקופה של 20 שנה, עשרות מחזורים ופלוגות של טירוני החטיבה עברו בחמאם אל מליח. דור הלוחמים שנלחם במלחמת לבנון הראשונה, במערכה ברצועת הביטחון ובאירועי האינתיפאדה הראשונה והשנייה צמח בבסיס המיתולוגי הזכור כל כך.

"'החמאם' היה פתרון חלקי לבעיה שנוצרה בסנור כי זה היה למעשה עוד בסיס, אבל זמן הנסיעה בכביש מסנור לחמאם הייתה כחצי שעה", סיכם האלוף במיל' איילנד, "אפשר היה לנסוע מסנור לחמאם גם דרך השטח עם ג'יפ. אני הייתי נוסע דרך השטח וזה היה לוקח לי משהו כמו 20 דקות. המח"ט רובין צדק בזה שהמיקום היה יחסית קרוב לסנור". על התדמית שנוצרה למקום  עם השנים אצל לוחמי החטיבה שהתאמנו בו אמר האלוף במיל' איילנד: "'החמאם' נצרב בתודעה כמקום שכוח אל בגלל הגיאוגרפיה שלו ובגלל האווירה של טירונים שנמצאים לבד בשטח בלילה".

האם חמאם אל מליח עדיין פעיל היום? הבסיס אינו פועל היום במתכונתו ההיסטורית, אך הזיכרון שלו נשאר חזק בקרב יוצאי החטיבה.