בחטיבת הצנחנים אין אחד שלא יודע מי זה חיים עוזיהו או כפי שכולם מכנים אותו ג'בל. מגיל 18 ועד היום הוא חלק בלתי נפרד מהאדומים.
55 שנים אחרי שהתגייס לחטיבת הצנחנים, שאיתה הוא כל כך מזוהה, ג'בל בן ה-73 חוזר לתחנות חייו כצנחן ואיך הפך לרס"ר מיתולוגי ובלתי נשכח.
הכינוי ג'בל
עוזיהו נולד בתל אביב בשכונת שבזי הידועה. אמו אסתר, ילידת הארץ, הייתה עקרת בית ואביו בן ציון, יליד תימן, היה קצין במשטרה. יש לו שישה אחים ואחיות והוא בוגר בית ספר אליאנס – כל ישראל חברים.
קצת לפני שמלאו לו 18 שנים הוא התגייס לצה"ל. אלו היו ימי מלחמת ההתשה והצעיר גבה הקומה משכונת שבזי היה מורעל לשרת ביחידה קרבית. ב-12 במאי 1969 הוא הגיע לבקו"ם ובפגישה עם קצין המיון ביקש להתנדב לחטיבת הצנחנים. "אמרתי לקצין מיון שאני מתאים לצנחנים אז הוא שלח אותי לעשות גיבוש", סיפר עוזיהו, "רציתי לעשות שירות משמעותי. הגיבוש עצמו היה קשה מאוד והוא נמשך יומיים. היום לא עושים גיבוש כזה. ביקשו מאיתנו להעביר חבית כבדה מקצה אחד של תעלה לקצה השני שלה ועוד כמה דברים מאתגרים".

מהבקו"ם הגיע עוזיהו למחנה טירוני הצנחנים שהיה ליד שועפט ושובץ בפלוגת מאי 69' של גדוד 890 בפיקודו של אבנר חרמוני מקיבוץ הזורע. המחזור שלו היה האחרון שעשה שם טירונות. את קורס המ"כים עשה כבר בסנור – הבא"ח המיתולוגי של הצנחנים. באותם ימים מג"ד 890 היה סא"ל שי תמרי.
המ"מ של עוזיהו במסלול היה אביהו בן חורין, קצין עם דרישות גבוהות. "הוא טרטר אותנו בלי סוף. על סף ההתעללות", נזכר עוזיהו, "אביהו היה קשוח מאוד, אבל הערצנו אותו. הוא עשה מאיתנו חיילים. אני הכי זוכר אימון בשטח שבו חפרנו, כל אחד לעצמו, שׁוּחָה. מי שלא חפר מספיק עמוק ולא הסתתר מספיק טוב, אביהו ירה מסביב לשׁוּחָה שלו. היה לנו מסע עם כל הציוד ממירון לחרמון. זה היה מסע קשה שבסיומו הרגשנו סיפוק. עברנו מסלול קשה מאוד. בסוף המסלול כשהסתכלנו אחורה הבנו שחישלו אותנו להמשך השירות".
איך נולד הכינוי ג'בל?
"חבר בטירונות קרא לי ג'בל בגלל שאני גבוה ומאז הכינוי הזה נדבק. החבר הכי טוב שלי בטירונות היה אריה סגל מכרמיאל. תמיד ישנו יחד באוהל הסיירים. עד היום אנחנו בקשר טוב".
זוכר את המסע כומתה?
"זה היה מסע של כ-100 קילומטר, מגבעת אולגה לגבעת התחמושת בירושלים".
זיכרונות קשים
בתום המסלול שובץ עוזיהו בפלוגת המסייעת של 890 במחלקת המק"כים ולאחר כמה חודשים מונה כבר להיות סמל המחלקה. באפריל 1972 השתחרר הצנחן משבזי מהסדיר אך מאחר והמסגרת הצבאית התאימה לו החליט לחזור לצבא. הוא חתם קבע ומונה לתפקיד רס"פ מסייעת 890. "התאהבתי בצבא וגם רציתי להמשיך לתרום מניסיוני", הסביר מה גרם לו להישאר בצה"ל.
כמה צניחות יש לך?
"יש לי מעל 100 צניחות. את הצניחה הראשונה בחיי לא אשכח אף פעם. פחדתי פחד מוות כי זה היה לקפוץ אל הלא נודע. עד היום אני בהלם מהצניחה הראשונה. כשהייתי לוחם במסייעת צנחתי עם מק"כ וזו לא הייתה ממש צניחה זו הייתה יותר צלילה למטה. כשמתן וילנאי היה המג"ד בשנים '71-72' כל יום שישי היינו צונחים".

ב-6 באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. זו הייתה מלחמה קשה וכבדת דמים שעוזיהו זוכר ממנה בעיקר את הקרב בחווה הסינית בגזרת סיני. "זה היה גיהינום", סיפר עוזיהו שהיה אז כאמור רס"פ בקבע בפלוגת המסייעת של גדוד 890, "אי אפשר לתאר במילים אירוע כזה. הופתענו שם. ראיתי בקרב הזה מקרים שלא אשכח לעולם. התמונות מהזוועות שראיתי בקרב הזה עד היום רצות לי בראש. היו לנו המון הרוגים והמון פצועים. אבל גם היו בקרב הקשה הזה המון מעשי גבורה של הלוחמים והמפקדים".
אחרי מלחמת יום הכיפורים המשיך עוזיהו בשירותו בקבע ומונה לרס"ר גדוד 890. במקביל לתפקידו כרס"ר גדודי שימש גם כרס"פ של פלוגת המסלול מאי 76 תחת פיקודו של דודו כוכבי ז"ל.
ב-10 במאי 1977, במהלך תרגיל בבקעת הירדן, התרסק מסוק יסעור בו היו 54 חיילי צה"ל, 44 מתוכם לוחמים וקצינים מפלוגה מאי 76'. "הכרתי את כולם", אמר עוזיהו בכאב, "זו הייתה טראומה. כמות ההרוגים באירוע הזה הייתה משהו בלתי נתפס. הייתי אמור לארגן את מסיבת סוף המסלול של הפלוגה בתל נוף. האסון הזה רודף אותי עד היום. ליד מקום ההתרסקות הקימו אנדרטה וכל שנה במשך שנים עשיתי שם טקס. המג"דים של הגדוד לדורותיהם דואגים כל שנה לספר על האסון הזה. את כל הנופלים באסון הזה אני זוכר אך יש חייל אחד שאני זוכר במיוחד – אליעזר (אלי) ישי ז"ל מרחובות. הוא היה חייל צנוע. עד היום אמא שלו אסתר בקשר איתי".

חום ואמפתיה
במשך קצת יותר מעשר שנים היה עוזיהו הרס"ר של גדוד 890. תחתיו עברו מאות לוחמים צעירים שאליהם הקפיד להתייחס בהמון חום ואמפתיה ומיום גיוסו לגדוד אפעה הוא שירת תחת לא פחות מ-15 מג"דים.
בשנותיו כרס"ר גדוד אפעה הפך ג'בל לסמל בחטיבת הצנחנים ולדמות מוכרת, מוערכת ואהובה. הפיקוד שלו התאפיין מצד אחד בקפדנות בכל הקשור למשמעת, התנהגות ואתיות ומצד שני ביחס אנושי וחם לטירונים ובכלל לחיילים. "הייתי דווקא טוב עם החיילים. לא הענשתי אותם כי לא רציתי שיפחדו ממני", אמר והסביר למה: "כשהייתי חייל צעיר פחדתי מהרס"ר של הגדוד. הוא היה איתנו קשה מאוד".

במהלך שנת 1987 נפרד עוזיהו מגדוד 890 אחרי 18 שנים ועבר להיות הרס"ר של סנור – בסיס האימונים החטיבתי שבצפון השומרון. מהתקופה הזו הוא זוכר בעיקר את ימי ראשון: "יום ראשון היה יום בו טרטרנו את הטירונים. חייל בא מהבית צריך לאפס אותו. היינו נותנים להם לעמוד בזמנים בלתי הגיוניים. זמנים שאפילו מטוס לא יכול להשיג אותם. לא נתתי למ"כים לטרטר את הטירונים יותר מדי. תמיד אמרתי להם שמאחורי טירון יש בנאדם ולכן לא צריך להתעלל בהם".
בית ומשפחה
אחרי שנתיים בסנור, במהלך שנת 1989, מונה עוזיהו לרס"ר חטיבת הצנחנים, תפקיד אותו מילא עד שפרש מצה"ל בשנת 1997. במהלך כהונתו הוא שירת תחת שישה מפקדי חטיבה, ביניהם דורון אלמוג, משה יעלון ישראל זיו ויצחק גרשון. הוא ניהל ביד רמה ובצורה מופתית כל טקס ואירוע חטיבתי והיה מודל להערצה.
"ללבוש את המדים של הצנחנים זה היה עבורי כבוד גדול", אמר עוזיהו, "הייתי רס"ר חטיבתי אנושי ואני ממליץ לכל רס"ר להיות אנושי עם החיילים שלו. בתקופה שהייתי רס"ר חטיבה 35, יד ימיני היה ויקטור מלכה ז"ל מעפולה שהלך לעולמו ממחלת הסרטן. הוא היה בחור משכיל שהערכתי מאוד. לא היו בינינו סודות. ויקטור ז"ל שיתף אותי בכל דבר ואני שיתפתי אותו בכל דבר. לא אשכח אותו לעולם. הוא השאיר לי מזכרת. הוא נתן לי מתנה ספר קידוש לשבתות וחגי ישראל ובכל יום שישי לפני הקידוש אני נזכר בו".
אחרי שהשתחרר מקבע המשיך ג'בל להיות קשור לחטיבה. הגיע לכל אירוע, טקס או מפגש. שנים שהוא חבר בוועדת האימוץ של הצנחנים ופעיל בקרן הצנחנים – הקרן שמטפלת באלמנות וביתומים של הצנחנים.
אז מהי עבורך חטיבת הצנחנים?
"זה החיים שלי. לשים כומתה אדומה זה היה עבורי כבוד גדול. הבן שלי יוני המשיך את דרכי וגם שירת ב-890. היה חובש קרבי. החטיבה זה בית ומשפחה. שתי המילים האלו אומרות הכול".

היום ג'בל גר בראשון לציון, נשוי, אב לארבעה ילדים וסבא לנכדים. לפני שלוש שנים בעצרת חטיבת הצנחנים הוענק לו מגן הוקרה לרגל יום הולדתו ה-70. כ-4,000 לוחמים ומפקדים הודו לו על תרומתו לחטיבה ועטפו אותו באהבה. כידוע, בשנים האחרונות את עיקר פעילותו הוא מקדיש לאלמנות וליתומי חטיבת הצנחנים.
תגובה אחת
הכרתי את ג׳בל מצויין כרס׳פ מאי 76׳ .
אני הייתי בגדוד ושרתתי כמשקית לידיעת הארץ ( לא חינוך, היתה גם משהיא לחינוך וישבה בשלישות) בהוראת המח״ט מתן וילנאי. יצאתי עם הפלוגות למסעות להדרכת ידיעת הארץ, ופלוגות שנשארו שבת, ערכתי סיורי טבע באיזור מאהל הגדוד. תפקיד מלא אתגר.