24 באוקטובר 1996, שעת חשכה, דרום לבנון. צוות מפלוגת המסייעת של גדוד 202 נע בשטח רצועת הביטחון בדרך למארב. כשהכוח מגיע סמוך לעירייה עישייה אחד החיילים דרך על תיל ממעיד שהפעיל שרשת של מטעני נפץ. המ"פ רס"ן אורי אזולאי מקריית שמונה והקשר שלו סמ"ר תם קרין מהוד השרון נהרגו במקום. עוד ארבעה חיילים נפצעו, שלושה מהם קשה.
אוקטובר 2024, שעת אחר הצהריים, בית העלמין בקיבוץ עין גב. סביב קברו של תם קרין ז"ל התקבצו לאזכרה ה-28 לנפילתו בני המשפחה והחברים הקרובים, ביניהם מהדי חסן וניר דלית – חבריו של קרין מפלוגת המסלול אוגוסט 1994 בגדוד 202. לאחר מכן כולם נאספו בבית הדודה שולה אצלן.
זו הייתה האזכרה השישית בלי האב השכול מוטי ז"ל, שהלך לעולמו בשנת 2018 לאחר מאבק במחלת הסרטן. האם השכולה עדיה עמדה מעל קבר בנה ובסוף דבריה אמרה: 'כל עוד אני חיה אני לא אתן לך למות'.
שנה אחרי שנה פעלו מוטי ז"ל ועדיה כדי להנציח את בנם שנפל בגיל 20 במטרה להביא ביטחון לצפון המדינה. "כל שנה באזכרה אני בוכה. אני לא מצליחה לעצור את זה. זה קשה. זה אירוע קשה", אמרה עדיה בריאיון מיוחד, "בלי מוטי זה הכי קשה. הם קבורים זה ליד זה. זה קשה שמוטי לא איתי. אני משתדלת לשמור על המשפחה. יש לנו חמישה נכדים".
אהבה ושירות קרבי
תם קרין ז"ל נולד בעין גב, אח לשלוש אחיות – נגה, שקד ובת-חן. אהב אתלטיקה, בעיקר ריצה ובכיתה ז' זכה במדליית זהב במרוץ הסוסיתא. קרין גם היה מוזיקלי ושר במקהלת הילדים של עין גב.
"תם היה ילד מתוק, רגיל, חמוד ועם חוש הומר מדהים", סיפרה עדיה במלאת 28 שנים לנפילת בנה, "אהב את בועז שרעבי ואריק איינשטיין. זכר את כל המילים והמנגינות של כל השירים. שני סרטים הוא הכי אהב – 'המוהיקני האחרון' ו'פלאטון'. בסלון בבית תלויה תמונה של תם זהה לתמונה מהפוסטר של הסרט 'פלאטון'".
איך הוא הגיע לשרת בצנחנים?
"אבא שלו שירת בצנחנים בגדוד 50 – הנח"ל המוצנח. זה היה ברור שהוא הולך להיות קרבי. כשהתקרב תאריך גיוסו אמרתי לו: 'אולי תלך לשרת בשק"ם' כי הוא אהב מאוד וופלות וקולה. כמובן הוא לא שמע לי".
באוגוסט 1994 הגיע קרין לבקו"ם וביקש להתנדב לצנחנים. אחרי שעבר את הגיבוש הגיע לבא"ח סנור ושובץ בפלוגת המסלול של גדוד 202, במחלקה 1 תחת המ"מ בנצי בובליל.
"המסלול לא היה לו קשה פיזית", נזכרת עדיה, "מה שהיה לו קשה היו הפרידות מהחברה שלו קרן שהייתה האהבה האמיתית הראשונה שלו. זו אהבה שהוציאה ממנו כתיבת שירים. לא האמנתי שהבן שלי יכתוב שירים. הגעגועים אליה היו גדולים. תם קיבל להיות מאגיסט ולמאג שלו הוא קרא קרן. לפני מסע הכומתה הוא סבל מציפורן חודרנית ולמרות זאת הוא לא ויתר ועשה את המסע כומתה. הוא היה גאה בעצמו שהוא הצליח לעבור אותו. תם אהב את הצבא ואהב להיות צנחן. אנחנו התרגשנו מאוד בטקס קבלת הכומתה. זו הייתה תקופה שעוד לא דאגתי לו".
החיים התהפכו
בתום תקופת ההכשרה יצא קרין ז"ל לקורס מ"כים ולאחריו שובץ כמ"כ במחזור מרץ 1995. אחרי תקופת פיקוד קצרה הגיע לפלוגת המסייעת של 202, שבאותו הזמן מונה לה מ"פ חדש ועתיר זכויות רס"ן אורי אזולאי ז"ל.
עשרה חודשים לפני שחרורו קרין נפל בדרום לבנון יחד עם המ"פ שכל כך אהב. זה קרה בי"ב בחשון, יום השנה הראשון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין.
"בגלל יום השנה לרצח של רבין הייתה מוזיקה עצובה ברדיו. זה היה יום חמישי", משחזרת עדיה את הרגע בו החיים התהפכו, "הייתי כל היום לבד עם הבנות. מוטי עבד וחזר הביתה ביום שישי בארבע לפנות בוקר. בשינה חלמתי חלום שאנחנו עושים הלוויה לתם. התעוררתי עם דמעות. לא הבנתי מאיפה בא החלום הזה. קמתי להתכונן ליום עבודה וחצי שעה אחרי שקמתי הייתה דפיקה בדלת. שאלתי: 'מי זה?'. ענו לי: 'קצין העיר'. פתחתי את הדלת בכוונה לשמוע שתם רק פצוע. הם כמובן לא אמרו לי שום דבר ומיד הבנתי. באותו הרגע גם יצאה ממני צעקה. הכי חזקה ששמעתי בחיים שלי ואז התהפך העולם. ואז הבנתי למה חלמתי את החלום".
הצעקה של עדיה העירה את מוטי. הוא קם, ראה את החיילים והבין מיד. "קצין העיר נכנס עם שקית מלאה במזרקים. לא הסכמתי לקבל תרופות הרגעה או משהו שיטשטש את ההכרה שלי", ממשיכה עדיה לתאר את הרגעים ששינו את חייה, "אמרתי לעצמי אני אחווה את כל הדבר הנורא הזה על אמת ואני עדיין חייה את הדבר הנורא. ביום ראשון הייתה הלוויה בעין גב".
איך החיים התהפכו?
"במשך שלוש שנים לא תפקדתי כאמא. לא הייתי בשביל הבנות בשום צורה. עד היום אני מצטערת על זה. פשוט לא יכולתי. בשלב יותר מאוחר עשינו תיקשורים עם תם וכשהבנתי שהוא לא לגמרי איננו בחרתי לחזור לחיים ומאז אני חיה עם עצב בלתי נגמר. כשאני רואה היום את כל החללים זה קשה. החיים הפכו לאחרים והפרופורציות משתנות. דברים שפעם היו חשובים היום הם לא חשובים. זה המהפך שפחות או יותר קורה בחיים".
שמרו על קרן
האב השכול מוטי ז"ל החליט שהוא ידאג לבנות ושיהיה אור בבית וגם שמחה, אבל בפנים היה לו קשה. "יום אחד מוטי החליט לנסוע לבד לקבר של תם ולבכות. הוא נסע לעין גב לבד. הגיע לקבר של תם, ניקה, סידר ואז הגיע חבר מעין גב שיש לו מישהו שקבור שם והדמעות לא יצאו", סיפרה עדיה, "הוא לא העיז לבכות ליד אנשים. הוא בכה קצת רק פעם אחת בהלוויה.
"מוטי נפטר מסרטן הלבלב. מוקדם מדי. הוא עוד לא היה בן 70", הוסיפה עדיה לספר בכאב, "יש מחקר סטטיסטי שתוצאותיו הן ש-25 אחוז מהאבות של חללי צה"ל מתים במהלך 20 השנים הראשונות לנפילת בנם. כשהגענו ל-20 שנה לנפילת תם אמרנו לעצמנו: 'וואוו, עברנו את ה-20 שנה. אנחנו לא נהיה בסטטיסטיקה'. באותה שנה מוטי חלה ושנה אחרי זה הוא נפטר. לא היה לו סיכוי. האבות לא יודעים לבכות. הכול נשאר בתוך הבטן".
מה עם קרן? אהבת חייו של תם ז"ל.
"עד היום אנחנו בקשר. קרן היא כמו בת משפחה. היא התחתנה. אני ומוטי היינו האנשים הראשונים שלהם היא הכירה את בן הזוג החדש שלה. קיבלנו אותו בזרועות פתוחות. כל שנה הם מגיעים לאזכרה. יש לה משפחה מדהימה. תם היה אהבה גדולה שלה. מוטי אמר לי בשבעה: 'אנחנו שומרים על קרן'. ומאז אנחנו ביחד".
משפחת קרין הנציחה את תם ז"ל במספר דרכים: פורסם ספר שירים שכתבה אחותו בת חן שהייתה בת תשע כשאחיה נפל; מרוץ הסוסיתא המסורתי נקרא על שמו; הופק סרט הנצחה לזכרו – אבנים שטוחות; בנוסף, מוטי ז"ל בנה נר נשמה מברזל עם כנפיים מסתובבות בגובה של בנאדם לחדר הזיכרון של 202 שנמצא במחנה בית ליד (יש לציין כי לפני מספר שנים נר הנשמה המיוחד נעלם מחדר ההנצחה ולא ברור מה קרה איתו).
