הצנחנים לדורותיהם

לוחמים | סיפורים | מקומות

מנהג במפח"ט לקצין הרכב של סנור: פנקס השירות של רנ"ג אורי בן עזרא

העבודה מול המ"פים של הטירונים, מפקד הבא"ח שסימן כרמטכ"ל, הסיפור על הטנק המושיע והבוקר הנורא של הפיגוע בצומת בית ליד. אורי בן עזרא חוזר לתקופה שלו בחטיבת הצנחנים הסדירה ולימי סנור הבלתי נשכחים
אורי בן עזרא, דצמבר 2024 | צילום: אתר האדומה

השם אורי בן עזרא (63) לא יגיד כלום למי שהיה טירון בסנור – הבא"ח המיתולוגי של חטיבת הצנחנים – במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20, אבל עבור מפקדי פלוגות המסלול השם הזה מוכר היטב. גם עבור עשרות הנהגים בסדיר ובקבע ששירתו במחנה גבע ובחמאם אל מליח.

בין השנים 1988 ועד שסנור נסגר בשנת 2002 היה רנ"ג בן עזרא קצין הרכב של הבא"ח המיתולוגי. הוא היה אחד הנגדים הבולטים, המוערכים והיעילים ששירתו בו. עכשיו הוא פותח את אלבום הזיכרונות ומספר על התקופה הארוכה בחטיבה האדומה.

קבלת פנים חורפית

בן עזרא נולד וגדל בחצור הגלילית של שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, בנם של גבריאל ז"ל וחנה שתבדל"א. בגיל 14 עזב את בית הספר, אך כדי שלא יסתובב בחוסר מעש ברחובות הוא ועוד מספר נערים שנפלטו מהמסגרות החינוכיות נשלחו לעבוד בסדנה של צה"ל בבסיס צנובר ברמת הגולן.

לקראת גיוסו לצה"ל, כשהוא כבר בן 18, עשה בן עזרא קורס נהיגה קדם-צבאית. המטרה: לשרת בצה"ל כנהג. ב-29 ביולי 1979 הגיע הנער מהגליל לבקו"ם, עבר שרשרת חיול ונשלח לטירונות כלל צה"לית בבסיס ניצנים.

בסיום הטירונות, כשהוא מחזיק ברישיון נהיגה על מספר כלי רכב – קומנדקר, משאית מסוג ריאו וגם נגמ"ש – מקבל בן עזרא שיבוץ לחטיבת הצנחנים הסדירה 35.

מחלקת הרכב בבא"ח סנור | צילום: גיל אדלשטיין

"מבסיס ניצנים שלחו אותי למפח"ט של 35", משחזר בן עזרא את תחילת דרכו בצנחנים, "החטיבה בחורף 79 הייתה באימון בירוחם. כשהגעתי לשם נגלה לעיניי מחזה מדהים – כל המאהל היה על הרצפה. סופה של גשם עם חול הפילה את כל האוהלים. אז איך שהתייצבתי במפקדה שלחו אותי עם משאית לתל השומר להביא אוהלים חדשים. ככה התחיל השירות שלי בצנחנים".

הסעות בלבנון

בן עזרא היה אחד מתוך מספר נהגים ששירתו במפקדת חטיבת הצנחנים באותם ימים. המשימות היו מגוונות – מהעברת ציוד ממקום למקום, דרך נסיעות מנהלתיות ועד הסעת לוחמים לשטחי אימון או לאירועים מבצעיים.

"המפקדים שלי בשירות הסדיר במחלקת הרכב של החטיבה היו יונה ומשה", נזכר בן עזרא והחל לתאר את אחת החוויות שהכי נצרבו לו מהשירות, "החטיבה הייתה באימון ברמת הגולן. יום אחד נשלחתי לבסיס קלע לפנצ'ריה לתקן גלגלי ריאו. כל היום הייתי שם ואחר הצהריים חזרתי עייף מאוד לבסיס, שהיה ליד צומת ווסט. התקלחתי והתארגנתי ללכת לישון. בשעה שמונה הגיעה הוראה ממ"פ המפקדה יוסף מורנו ז"ל שכול חיילי המפקדה יוצאים עכשיו למד"ס. רציתי כבר לישון אבל מורנו החליט לעשות לכולנו מד"ס. אחרי האימון הודיעו לי שבשעה 04:00 אני צריך לנסוע לקחת רופאים וחובשים מהגדודים להשתלמות בבית חולים רמב"ם בחיפה. אמרתי למורנו שאני עייף מאוד, אבל הוא התעקש: 'אתה הנהג הכי טוב שלי, אני סומך רק עליך'. בשעה 04:00 העירו אותי ויצאתי לנהיגה. אספתי רופאים וחובשים מבסיס קלע ומחורשת טל ואחר כך נסעתי לכיוון חיפה. בכביש 90, קצת אחרי קריית שמונה, כמעט עשיתי תאונה עם רכב פרטי".

בניין המפקדה בסנור | צילום: גיל אדלשטיין

למה?

"כי הייתי עייף מאוד. למרות העייפות המשכתי בנסיעה. שני הרופאים שישבו לידי ב'ריאו' נרדמו וכשהתקרבתי לעכו גם אני נרדמתי. התוצאה – המשאית ירדה לתעלה בצד הכביש ושם נעצרה. אחרי כמה זמן התעוררתי בטנדר כשכולי מכוסה בדם. קיבלתי מכות בראש. כל מי שהיה ב'ריאו' נפצע. תחילה אושפזתי בבית חולים בנהריה ולאחר מכן העבירו אותי לרמב"ם. לא סיפרתי להורים שלי על התאונה רק אחרי כשבועיים כשיצאתי הביתה".

בעקבות התאונה בן עזרא הושעה מנהיגה לפרק זמן של כמה שבועות ומקביל הועבר למחנה בית ליד שם קיבל תפקיד של אחראי רישום רכבים ובהמשך היה גם אחראי על כל הרכבים הלבנים של המפח"ט. כמה חודשים לפני שחרורו עבר קורס נהגי אוטובוס צבאי וכשפרצה מלחמת לבנון הראשונה ב-6.6.1982 הצטרף למפקדת החטיבה בלבנון.

בן עזרא: "בתקופה מסוימת מפקדת החטיבה ישבה מעל ביירות בוילה של שייח׳ כוויתי. התפקיד שלי אז היה לעשות הסעות באוטובוס הצבאי. הסעתי לוחמים שיצאו הביתה מביירות לשדה התעופה בצור. האמת לבנון מדינה יפה".

ביולי 1982 היה אמור בן עזרא להשתחרר, אך בחטיבה היו שבעי רצון מהנהג המקצועי והחרוץ והוחלט להחתים אותו לשירות בקבע.

המעבר לסנור

במהלך שנת 1988, אחרי שש שנים כנהג בשירות קבע במפקדת חטיבת הצנחנים, נקרא בן עזרא לשיחה אצל הסמח"ט סא"ל יצחק ג'רי גרשון (היום אלוף במיל'). בשיחה נודע לו כי הוחלט לקדם אותו לתפקיד קצין רכב ונהג אוטובוס בבסיס האימונים החטיבתי סנור, שבאותם ימים פיקד עליו סא"ל מוטי יוגב.

"יצאתי חנוק מדמעות מהשיחה הזו. ממש בכיתי", נזכר בן עזרא, "משנת 79 אני במפח"ט. כאב לי לעזוב את המקום שהתרגלתי אליו. כמה ימים אחר כך הגעתי לסנור ולקחתי פיקוד על מחלקת הרכב".

איך היה המפגש עם סנור?

"בסיס קטן. המשרדים היו קרובים אחד לשני. זה היה כמו לחיות בקומונה. בסיס עם אווירה משפחתית. היום כשאתה אומר לי בא"ח סנור אני מיד נזכר בנוף יפה ובהרים שמסביב. אהבתי להיות בסנור".

תאר את התפקיד שלך כקצין רכב?

"אחריות גדולה. אני קצין רכב בתואר, אבל הדרגה שלי הייתה רנ"ג. הייתי גם אחראי על חמאם אל מליח. תחת אחריותי היו כ-70 כלי רכב מכמה סוגים – פיג'ו, האמר, אביר, ג'יפ, ריאו ומשאיות 'דנה' מתוצרת אינטרנשיונל וכ-140 נהגים. כל נהג חדש שהגיע לסנור חנכתי אותו. לכל פלוגת טירונים היו חמש מכוניות שכל הזמן הייתי צריך לתת להן מענה אם זה מוסך או בעיות אחרות. כל פתיחת מחזור מגיעים מ"פ וסמ"פ לקליטת רכבים ולהדרכות. זה היה בית משוגעים עלי אדמות".

הביטוי המפורסם בכניסה למסלול המכשולים בסנור | צילום: גיל אדלשטיין

מה הכוונה הדרכות?

"לפני כל מחזור חדש בסנור המ"פים והסמ"פים הגיעו ליום הכנה בו הצגתי להם את ההוראות כמו כמה שעות שינה לתת לנהג ואת נהלי הנהיגה ברכב צבאי. לכל פלוגה פתחתי תיק קליטה של רכבים ונהגים. כל הזמן הייתי בריצות".

בתפקיד קצין הרכב של סנור עבר בן עזרא הרבה חוויות. אחת מהן זכורה לו היטב. "זה קרה באחד החורפים", הוא מספר, "נהג ירד לשטח אימונים עם פלוגה והרכב נ"נ שקע בבוץ. התקשרו אלי והסבירו לי מה קרה. אמרתי לעצמי שאני אשלוף אותו עם ריאו. הגעתי בעצמי לגרור אותו וגם אני עם הריאו שקעתי. הבאנו נגמ"ש וגם הוא שקע. התקשרנו לפלוגת שריון שהייתה באזור והם שלחו לנו תומ"ת. הוא ניסה למשוך אותנו החוצה וגם הוא שקע. מה הבא בתור שאפשר להביא? טנק. זה היה מחזה שלא נראה כמותו – שרשרת של כלי רכב תקועים בבוץ. הגיע הטנק והוא הצליח לגרור החוצה את כול הרכבים, אבל כשהוא סיים לחלץ אותם הלך לו המנוע".

אביב הגיע

בשנים של בן עזרא בסנור פיקדו על הבא"ח המיתולוגי תשעה מפקדים. עם כולם היה ביחסים טובים, בכבוד ובהערכה, אבל רק אחד מבחינתו הוא בלתי נשכח.

"עד היום אני זוכר היטב את השיחה שעשה אביב כוכבי לכל הנגדים כשהגיע לפקד על סנור במהלך שנת 1995", סיפר בן עזרא, "הוא כינס אותנו באולם ליד המטבח ודיבר מילים גבוהות ומשפטים עם אופק. זה היה מבחינתי 'וואוו'. מיד אמרתי לאנשי הקבע: 'אתם תראו שהוא יהיה יום אחד רמטכ"ל'. מה שהכי בלט אצל כוכבי זה שהוא לא התנשא. תמיד דיבר לכולם בגובה העיניים. בחור חכם שכיבד את כולם".

איך הייתה מערכת היחסים שלך עם כוכבי?

"לפני שכוכבי הגיע לסנור הוא פיקד על גדוד 101. כשנודע בחטיבה שהוא מגיע אלינו התקשר אלי קצין הרכב של גדוד 101 והזהיר אותי שכוכבי עושה הרבה מסדרים. הוא אמר לי: 'תתחיל לעבוד על המסדר עוד לפני שהוא מגיע כי הוא בודק כל פרט ופרט, כלים, מסמכים ואפילו אם יש אבק במכוניות. הכול צריך להיות מדויק'. הקשבתי לו ובמשך כחודש וחצי לפני שכוכבי נכנס לתפקיד כבר עבדתי קשה כדי לטקטק את מחלקת הרכב. ואז כוכבי הגיע לעשות לי מסדר. הוא הסתכל על המכוניות ובחן את הפלקטים שהיו תלויים במשרד. ראה איפה נמצא כל רכב ומי הנהגים וגם ביקש לראות נתונים. הגשתי לו קלסר מסודר, דפדף בו ואז קם ואמר: 'תודה רבה'. ומאותו מסדר לא ראיתי אותו אצלי במחלקת רכב עד שעזב".

מי מ"פ המפקדה שהכי התחברת אליו?

"עברתי כמה מ"פים. כולם היו חברים שלי ולכל אחד היה את הסגנון שלו. אבי כרנסטי הכי זכור לי. נשמה טובה. הוא דחף אותי להשלים בגרות ודאג להוציא אותי ללמוד. השלמתי בגרות בתיכון צה"ל בגלילות וגם עשיתי תואר בתעשייה וניהול".

הפיגוע והאבל

מספר לא קטן של מפקדי פלוגות טירונים הכיר בן עזרא בשנותיו בסנור, שניים מהם נכנסו לו ללב – רס"ן ערן אלכאוי ז"ל שהיה מ"פ פברואר 1991 בגדוד 202 ורס"ן איתן בלחסן ז"ל שהיה מ"פ אוגוסט 1992 בגדוד 202 ומפקד סיירת צנחנים.

אורי בן עזרא, דצמבר 2024. היה רנ"ג מסור ומעורך | צילום: אתר האדומה

"אחד החיילים של ערן ז"ל החליט לעזוב את סנור ועלה על אוטובוס. לערן היה איכפת מהחייל שלו אז הוא רדף אחרי האוטובוס עם הטנדר פיג'ו שקיבל ממני. איפשהו בדרך הוא סטה מהכביש והתהפך בתעלה. לא קרה לו כלום, אבל הרכב ניזוק. למחרת הוא בא אלי למשרד עם בקבוק יין ואמר לי: 'התחלתי איתך ברגל שמאל'. כמובן שסלחתי לו. עם איתן בלחסן היו לי מספר שיחות כשהיה מ"פ טירונים בסנור. שנים אחר כך, יום לפני שיצא למבצע בלבנון, פגשתי אותו ממש במקרה ובירכתי אותו שיחזור לשלום. למחרת שמעתי שנהרג. זה היה הלם. איתן היה אדם מדהים, צנוע ועם אישיות טובה. לא אשכח לעולם את החיוך שלו".

איפה היית ב-22 בינואר 1995 בזמן הפיגוע בבית ליד?

"זו הייתה המכה הכי קשה שקיבלתי בצבא. הייתי בסנור בזמן הפיגוע כי הייתי קצין תורן בשבת. פתאום הודיעו שהיה פיגוע בצומת בית ליד. ישבתי באותו יום ראשון נורא במשרד של מ"פ המפקדה והטלפון לא הפסיק לצלצל. הורים מודאגים התקשרו כדי לברר פרטים ואני נאלצתי לשקר להם. ידעתי כבר מי נפגע, אבל לא יכולתי להגיד כלום. זה גמר אותי. את הבוקר הזה לא אשכח מעולם. איבדנו הרבה חברים בפיגוע. זו הייתה מכה קשה לבא"ח. היינו בהלם ולקח לנו הרבה זמן להתאושש. כולם היו אבלים במשך תקופה ארוכה".

מסנור ללונה בא"ח

האינתיפאדה השנייה בתחילת שנות ה-2000 גרמה לצה"ל לקבל החלטה דרמטית – לסגור את בא"ח סנור מצד אחד ומצד שני לבנות בא"ח חדש לחטיבת הצנחנים בסמוך לקיבוץ שומריה. בן עזרא היה בין האחרונים שעזבו את סנור במהלך שנת 2002.

"בגלל האינתיפאדה נהיה מסוכן להגיע לסנור וגם להיות בו. מעבר לתקריות הירי, הפלסטינים גם זרקו כל הזמן מסמרים על הכבישים מה שגרם להרבה פנצ'רים", נזכר בן עזרא בימים האחרונים בבא"ח ששכן בצפון השומרון, "היה עצוב לעזוב את סנור. אם הקירות שם היו יכולים לדבר הם היו מספרים הרבה סיפורים. באחד השנים כשצבעתי את המשרד שלי, כשקילפתי את הצבע הישן גיליתי בקיר סמל של ממלכת ירדן, כי עד מלחמת ששת הימים זה היה בסיס של הלגיון הירדני. סנור זה מקום מיתולוגי. גדלו בו לוחמים גדולים, מפקדים מצטיינים, אלופים וכמה רמטכ"לים. זה לא היה עוד בסיס בצה"ל".

בא"ח הצנחנים סנור פונה בתחילת 2002 והועתק למשך שנה למחנה נבי מוסא עד שהבא"ח החדש על שם הרמטכ"ל רפאל איתן נפתח בשנת 2003.

"כשהתחילו לבנות את הבא"ח החדש בדרום הביאו את כל מנהלי המחלקות להעיר הערות. הגעתי למקום מספר פעמים ובאחת הפעמים כבר הבנתי מה הולך להיות – נגמרו הימים שטירונים ישנו באוהלים כשמסביב חצץ. הם יעברו לחדרים עם מזגנים ולבסיס עם מגרש כדורגל, מגרש כדורסל, אולם הרצאות ומה לא. ואז אמרתי לחבר'ה: 'זה לא בא"ח זה לונה בא"ח'. אז מי שהמציא לפני 22 שנה את הכינוי 'לונה בא"ח' זה אני. הכינוי הזה השתרש מאז אצל כל הצנחנים".

המסע של בן עזרא בחטיבת הצנחנים הסתיים בשנת 2007 כשהחליט בגיל 45 לצאת לגמלאות. היום הוא גר בנתניה, גר שם מאז עבר לשרת בסנור, נשוי לדורית אותה הכיר בנעוריו בחצור הגלילית ולהם ארבעה ילדים ושלושה נכדים.

Facebook

רוצה להיות מעודכן הרשם לניוזלטר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *