כשהרוח נשאה קוד מורס. ימי סנור של יוסף רז (73) מכפר סבא, תחילה כטירון בפלחי"ק ולאחר מכן כמש"ק קשר, הם אוסף של חוויות בלתי נשכחות. תקופה שבמהלכה היה בין ראשוני המתעדים של הבסיס שנפתח בשנת 1969. עם מצלמה שהביא מהבית הוא צילם את סנור בראשית ימיו, כשצילום אחד שלו הפך עם שנים לאייקוני: 'סנור מקבר השיח'.
להרגיש שווה
יוסף רז (רזמוביץ) נולד בשנת 1952 ברומניה. בשנת 1962 עלה לארץ עם הוריו, סרנה וצבי, ואחיו היישר למעברת פרדס חנה וכעבור שנה עברה המשפחה להתגורר בפתח תקווה.
בשכונת שיכון מזרחי של שנות ה-60 גדל רז. אביו נפטר כשהיה בן 15 וכשהגיע לתיכון עבר למסלול מקצועי – בבוקר עבד כשוליה של חשמלאי בבית מלאכה ובערב למד חשמל בתיכון ערב.
תקופת נעוריו עברו כשברקע התנהלה מלחמת ההתשה בין ישראל למצרים. בשנת 1970 סיים את התיכון וקיבל צו גיוס לפברואר 1971.
רז הנער היה חובב צילום ואמנות, אך כשהתקרב גיוסו לצה"ל היה לו ברור שהוא רוצה לשרת ביחידה קרבית.
"תחילה הייתי מיועד לקורס טייס, אבל רציתי להתגייס לאחת הסיירות", מספר רז, "אז לסיירות הייתה מכסה של קב"חים – קושר ביטוי חשיבה ולא היה מספיק מקום אז ביקשתי מקצין המיון לשרת בצנחנים. רציתי צנחנים כי זו חטיבה שיש לה הילה מיוחדת. גם אמרתי לעצמי שאם אצליח להתקבל לצנחנים אז כנראה שאני שווה משהו. עשיתי גיבוש בבקו"ם ואחרי שעברתי אותו בהצלחה הודיעו לי שאני משובץ לפלוגת הקשר של חטיבת
הצנחנים".
טירונות מאתגרת
לקראת האביב של שנת 1971 הגיע רז לבא"ח סנור, שהיה תחת פיקודו של אהרון אשל, יחד עם עוד 29 צעירים ששובצו לפלוגת הקשר של הצנחנים, הידועה בשמה המקוצר – פלחי"ק. הם עשו טירונות יחד עם עוד טירונים מיחידת כלבנים וסיירת חרוב.
"בפעם הראשונה שנכנסתי לסנור הייתי די בהלם מהמקום", נזכר רז, "זה היה בסיס עם כביש אחד מרכזי שהתחיל בש.ג והסתיים במעלה ההר ליד מגדל המים. הטירונות עצמה הייתה מאתגרת. הכי זכורים לי המסדרים עם המיטות הדו-קומתיים מחוץ לחדר, הריצות מהש.ג של הבסיס לצומת סנור והמסע שעשינו מבן שמן לסנור באורך של כ-90 קילומטר".
בתום הטירונות יצאו רז וחבריו לקורס אלחוטני מורס בבה"ד 7 שנמשך שלושה חודשים. בסיומו מתוך 30 הלוחמים שהחלו את הקורס רק 13 חזרו לחטיבת הצנחנים, ביניהם רז, והצטרפו לפלוגת הקשר החטיבתית שישבה בבסיס בתל נוף. שם הם המשיכו את ההכשרה הקרבית, עשו קורס צניחה ומסע כומתה – מספר סבבי הליכה מהמגורים בתל נוף לצומת הכניסה למחנה ובחזרה.
עם סיום תקופת ההכשרה יצא רז לקורס מש"קי קשר ובסיומו חזר לחטיבה וקיבל שיבוץ חדש – מש"ק הקשר של בסיס הטירונים סנור.
פתאום מלחמה
במהלך שנת 1972 חזר רז לסנור והחל את תפקידו כמש"ק הקשר של הבא"ח. "הייתי אחראי על כל מכשירי הקשר בבסיס, על הדואר ועל המרכזייה והמרכזניות", שיחזר רז את ימיו בבסיס המיתולוגי, "לפני יציאה לתרגילים אני הייתי מתקין את כל מכשירי הקשר על הרכבים וגם מתקן מכשירי קשר עד רמה מסוימת. הייתי כפוף ישירות למפקד הבסיס יצחק מרדכי ולאחריו למחליפו אסף חפץ".
תאר את שיגרת התפקיד.
"היה בסנור מבנה של הקשר. היה בו מחסן וגם מקום אליו הגיעו ממחנה בית-ליד המכתבים והחבילות של הטירונים. אני דאגתי שפקיד הדואר יחלק אותם לפי הפלוגות. המרכזייה של סנור הייתה תחת אחריותי. זו הייתה מערכת ידנית שהמרכזנית ישבה מול שקעי חיבור וכבלים וחיברה בין שיחות טלפון נכנסות ויוצאות. כל הפקידות של הבסיס היו עושות תורנויות במרכזייה שפעלה 24/7. בלילה היה תמיד מרכזן. מי שהיה נרדם במשמרת היה עולה למשפט. גם אני עשיתי לעיתים תורנות במרכזייה. כמובן שהייתי יוצא לתרגילים ולפעילויות מבצעיות כקשר שיושב בחפ"ק בהאזנה".
בזמן השירות שלך בסנור פרצה מלחמת יום הכיפורים.
"כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, ביום שבת ה-6 באוקטובר 1973, הייתי אצל אחי בכפר סבא. הבנתי שיש בעיה. יצרתי קשר עם הבסיס וביקשו ממני לחזור מיד. הגעתי ל'סטקיית הטייסים' בצומת נתניה ומשם אספו אותי לסנור. אחרי שכולם הגיעו הקימו כוח בפיקודו של מפקד סנור אסף חפץ שכלל את הקצינים והמ"כים של הטירונים. נסענו לשדה דב ומשם הטיסו אותו להילחם בסיני. אחרי המלחמה חזרתי לסנור".
צילומים וציורים
כשחזר רז לסנור כמש"ק קשר ב-1972 הוא החליט להביא איתו מהבית את המצלמה האישית שלו – זניט E, שאיתה צילם עוד בטרם התגייס לצבא. "מהיום שחזרתי לסנור כמש״ק המצלמה כל הזמן הייתה איתי. צילמתי חיילים, את הבסיס ואת החבר'ה. יש לי גם צילום מיוחד של סנור שצילמתי מקבר השייח'. רואים היטב את הבסיס שהיה עוד בראשיתו. כל הצילומים היו מתוך מבט אומנותי.
"בסנור פגשתי את חיים עזר ששירת באפסנאות והפכנו לחברים טובים כי שנינו חובבי צילום ואומנות", המשיך רז לספר, "בחדר האוכל של הקצינים היה חדר שירותים שהקצינים החליטו לא להשתמש בו. אני וחיים קפצנו על המציאה וביקשנו מהרס"ר חביב אמיתי להשתמש בו. הקמנו שם מעבדת צילום ובה פיתחנו והגדלנו תמונות. בין המשימות הצבאיות והצילומים גם אספתי אבנים, והיו בסנור הרבה אבנים, וציירתי עליהן כל מיני ציורים. אפילו הצגתי בתערוכה את האבנים מסנור. אני וחיים גם נהגנו לפרק ממטרות הדמות את העצים ומהם בנינו מסגרת, חיברנו לה בד יוטה וציירנו ציורים".
במרחק של יותר מ-50 שנה מה סנור היה בשבילך?
"מקום שבו רכשתי הרבה חברים, שעם חלקם אני בקשר עד היום. כמו חיים עזר ומוטי מרקוביץ' שהיה סמל דת בסנור. עד לפני כמה שנים עוד ייצרנו יין ביחד".
