משנת 1979 ועד שנת 1996 ניהל רנ"ג יהודה כהן את המטבח המרכזי של בא"ח הצנחנים המיתולוגי סנור. במשך 17 שנים הוא האכיל דורות של טירונים, ביניהם גם כאלה שהפכו עם השנים לבכירים בצה"ל: רב אלוף במיל' הרמטכ"ל ה-22 אביב כוכבי והאלופים הנוכחיים במטכ"ל כמו אליעזר טולדנו, אמיר ברעם ואבי בלוט.
28 שנים אחרי שעזב את סנור רנ"ג כהן, שהפך עם השנים לשם דבר בצנחנים, מספר על הפרק המשמעותי בשירות שלו בחטיבה האדומה ובכלל בחייו. תקופה אינטנסיבית ותובענית במהלכה התחלפו בסנור 14 מפקדים, שלושה רס"רים ואלפי טירונים וחיילים.
רנ"ג יהודה כהן נולד במרוקו בשנת 1953 לאסתר ושלמה זכרם לברכה. אח לעוד שישה אחים ואחיות. בשנת 1956 עלתה המשפחה לארץ והייתה בין מקימי מושב יד רמב"ם, מושב דתי שבמועצה האזורית גזר. האב, צורף במקצועו, עסק בחקלאות – גידל עופות והחזיק חנות קטנה לצורפות ברמלה. האם הייתה עקרת בית הרבה שנים ובשנות ה-70 ניהלה את המטבח בישיבת ההסדר שעלבים. כל יום בישלה כ-800 מנות.
במטבח של 890
במאי 1971, אחרי שסיים את לימודיו בתיכון מקצועי ברמלה, הגיע כהן לבקו"ם חדור מוטיבציה לעשות שירות משמעותי כלוחם וביקש להתנדב לצנחנים. הוא עבר בהצלחה את תהליך הקבלה והגיע למחנה גבע – בסיס האימונים החטיבתי של חטיבת הצנחנים הידוע בכינויו סנור.
אחרי הטרום-טירונות שובץ כהן בגדוד 890 בפלוגת המסלול מאי 71' תחת פיקודו של קצין צעיר בשם שאול מופז שלימים יהיה הרמטכ"ל ה-16 של צה"ל.
"התחלתי טירונות, אבל אחרי שלושה חודשים נקראתי לעזור להורי במשק. בגלל שנעדרתי מהפלוגה הודחתי מהמסלול ועברתי להיות חייל כללי", סיפר כהן על תחילת דרכו בחטיבת הצנחנים, "הסתובבתי בין האפסנאות לבין תורנויות במטבח וגם עשיתי ניקיונות. לא רציתי להיפלט מהצנחנים אז אחרי כחמישה חודשים העבירו אותי למפקדה של גדוד 890. הייתי קצת בחימוש, קצת ברכב ולבסוף הוחלט לשבץ אותי במטבח הגדודי. שם קיבל אותי משה כהן, אזרח עובד צה"ל, שניהל אז את המטבח של גדוד 890".
המעבר למטבח הגדודי עשה טוב לכהן שהשתלב מהר בעשייה. "המשימה הראשונה שקיבלתי הייתה לשטוף כלים", הוא נזכר, "אחר כך נתנו לי להכין את הסלטים. הייתי מגיע כל יום לחדר האוכל ראשון בארבע לפנות בוקר, שעתיים לפני שכל הטבחים הגיעו. הצוות כלל באותם ימים שלושה טבחים סדירים – יעקב יוסף, מוטי עייש וסרג' קליין ושלושה טבחים אזרחים עובדי צה"ל – אברהם מתיאס, יעקב גיניש ועובדיה לוי. בסוף שנת 1972 שלחו אותי לקורס טבחים בבה"ד 6 במחנה צריפין. אחרי שחזרתי מהקורס התחלתי גם לבשל".
יכולותיו של כהן בבישול, בארגון ובסדר לצד המקצועית, החריצות והאחריות שהפגין הביאו לקידומו בשרשרת ניהול המטבח של גדוד 890. הוא חתם קבע, זכה להערכה על עבודתו ולאט לאט הפך לבוס הגדול. "כטבח בגדוד עברתי את מלחמת יום הכיפורים הקשה, את אסון הנ"ד הנורא בבקעה, תקופות של אימונים ופעילויות מבצעיות. בשנת 1976 מוניתי למנהל המטבח של גדוד 890. עבורי זו הייתה גאווה גדולה".
המעבר לבא"ח סנור
בשנת 1979החליט מח"ט הצנחנים אל"ם אמנון ליפקין-שחק לשדרג את חדר האוכל של בא"ח סנור והאיש שסומן כראוי ביותר למשימה הזו היה רק אחד – מנהל המטבח המצטיין של גדוד 890.
"יום אחד קיבלתי פקודה ישירה מהמח"ט אמנון לעבור לנהל את המטבח של סנור. הוא רצה לשנות את כל התדמית של הבא"ח", סיפר כהן, "עזבתי את גדוד 890 ועברתי לסנור כשיש לי גב מהמח"ט אמנון לעשות מה שאני רוצה. מיד כשהגעתי נדהמתי לגלות שהיו בסנור הרבה מאוד חדרי אוכל – סגל, מטה, בנות, טירונים ועוד. מיד סגרתי שישה חדרי אוכל, שחלקם היו מפחונים. שניתי גם את הנוהל שהסגל אוכל לבד. מהרגע שהגעתי הסגל אכל יחד עם החיילים שלו וכולם קיבלו את אותו התפריט. את אמנון החליף המח"ט דורון רובין וגם הוא נתן לי גב לעשות שינויים".
ההחלטה של כהן לשנות סדרי עולם במטבח בסנור לא עברה באופן חלק ולקח לו זמן לבנות סביבת עבודה יעילה וטובה. "קיבלתי מטבח בלי צוות מגובש", ציין כהן את נקודת ההתחלה, "טבחים באו בשבע בבוקר ובשלוש הלכו. אמרתי לכולם: 'נגמרה החגיגה, מעכשיו אני חותם על דוח עבודה'. הייתה מלחמת גוג ומגוג במטבח שנמשכה כשנה. מי שעזר לי לעשות סדר היה רס"ר סנור באותם ימים יוסף ג'ו מורנו ז"ל. ככה התחלתי לשקם את המטבח. הבאתי חיילים חדשים, החתמתי חלק על קבע ושדרגתי את האוכל והשירות".
אשף המטבח הצה"לי
כחלק מהרצון של כהן לקחת קדימה את המטבח שהאכיל כ-2,000 חיילים ביום, סנור וחאמם אל מליח, הוא עשה עוד קורסים בטבחות וקורס נוסף משמעותי במכללת רופין – קורס אֵקוֹנוֹם (ניהול משק מזון).
"ברגע שקיבלתי את הידע שרכשתי בקורס ברופין שיניתי את כל האוכל בסנור. שיניתי גם את כל שיגרת העבודה והנוחיות בעבודה. עבדתי קשה עד שבשנת 1984 קיבל המטבח של סנור את תואר המטבח הטוב בצה"ל. אחרי שבישרו לי על ההישג שאלו אותי איזה פרס אני רוצה. ביקשתי שישפצו את המטבח לפי תכנית שאני אקבע. התשובה שלהם הייתה: 'החיילים לא מתלוננים על האוכל וביום הורים מחאו לך כפיים, אז מגיע לך'. שיפצו לי את המטבח והפכו אותו למטבח כמו בבית מלון. ממטבח שהיה כמו מעבדה של חום, למטבח ממוזג שנעים לעבוד בו".
המטבח של סנור תחת ניהולו של כהן המשיך להתקדם, להתפתח ולהגיע להישגים כמו תואר המטבח הכי טוב בפיקוד מרכז.
"השקעתי באוכל ומה שהנחה אותי היה לתת לחיילים את כל מה שהם צריכים", סיפר כהן בגאווה, "למדתי שף סוג 5, הנדסת מזון ובשנת 1989 קיבלתי את התואר 'אשף המטבח הצה"לי'. מה שהפך אותי למבקר חדרי אוכל בצה"ל. אחרי שזכינו במקום הראשון בפיקוד מרכז שאלו אותי מה אני רוצה פרס. ביקשתי להחליף במטבח בסנור את הצלחות הכתומות, הצהובות והכחולות בצלחות לבנות. עוד הערכה שקיבלתי הייתה מצטיין נשיא, כשעזר ויצמן היה נשיא המדינה".
עד כמה נהנית בסנור?
"נהניתי. אהבתי את העבודה. אהבתי ללמד חיילים לאכול אוכל צבאי. בתחילת שנות ה-80 מהנדסי המזון בצה"ל אסרו עלינו לתת לחיילים אוכל מטוגן, אבל בשנת 1985 כל מנהל מטבח קיבל סל תקציבי למנה לחייל וזה גרם לי לשנות את התפריט. הייתי נותן לטירונים שלוש פעמים בשבוע לאכול בצהריים שניצל. רציתי לתת להם לאכול את מה שהם אוהבים ולא רק חתיכת בשר בקר".
אתה זוכר מה הגשתם לאכול בארוחת צהריים ביום ראשון?
"נקניקיות עטופות בבצק, פסטה, מרק וחמישה סוגי סלטים. החל משנת 1989 הוספתי שתי ארוחות קלות בכל יום. ארוחת בוקר הייתה בין 6 ל-7, צהריים בשעה 12, בשעה ארבע אחר הצהריים נתנו לטירונים עוגות ובורקסים, בשעה שש היתה ארוחת ערב ובשעה תשע וחצי ארוחה לילית קלה. אף רס"פ טירונים לא היה יכול לעבוד עלי. הייתי בודק את כולם יום-יום. רס"פ שלא נתן לטירון ארוחת לילה באותו היום דאגתי שיעלה למשפט אצל מפקד הבסיס".
מה היה התפריט בארוחות שישי?
"בשישי שבת הייתה השקעה. הכנו 22 סוגי סלטים כדי שתהיה ארוחה חגיגית. אני ואנשי הקבע לא היינו יוצאים הביתה עד שהכול היה מוכן. זה היה לי חשוב. אני ראיתי בחייל הטירון כאילו הוא הבן שלי. רציתי שיאכל טוב".
היחס לטירונים
כל מי שהיה טירון בסנור לא יכול לשכוח את התורנות במטבח המרכזי. במקום אימון ירי במטווח או שיעור בסככת לימוד על סוגי נשק הוא הגיע עם הרס"פ לתורנות מטבח.
"הטירונים שהיו באים אליי לתורנות שטפו כלים, קילפו תפוחי אדמה ופרקו אספקה", סיפר כהן, "הרס"פ היה מפקיד את הטירונים אצלי ואני דאגתי שהחיילים במטבח לא יציקו להם. כי היו חיילים שהיו מכניסים לטירונים את העבודות שלהם. הייתי אומר לטירונים: 'אתם הילדים שלי, אין לכם מה לפחד ממני'. בכלל ריחמתי על הטירונים כי באזור חדר האוכל נהגו לטרטר אותם. אם הייתי רואה שהגזימו עם הטרטור הייתי מתקשר למפקד הבא"ח".
וגם כל מי שהיה טירון בסנור שמע על האגדה שלאוכל שהוגש לטירונים הוסיפו סודה לשתייה על מנת להוריד את המתח המיני אצלם. האם יש בזה אמת?
כהן עושה סוף לאגדה הזו. "בשום אופן לא הוספנו לאוכל סודה לשתייה. המוצר הזה בכלל לא היה מנופק על ידי הצבא", הבהיר, "זו הייתה שמועה שמישהו המציא. אולי בקטע פסיכולוגי. טירון בסנור אחרי יום ארוך של אימונים וטרטורים כל המחשבה שלו הייתה איך לנוח. היינו נותנים לטירונים יותר מתוק כדי שלגוף שלהם תהיה יותר אנרגיה. כל ארוחות הביניים שהוספתי היו מלאים בסוכרים כדי שלטירון יהיה כוח להמשיך להתאמן. טירון בסנור הוציא אנרגיה פי 10 מכל חייל רגיל. לכן היה לי חשוב לתת לו לאכול נכון. אם הוא לא היה אוכל נכון הכשירות שלו הייתה נפגעת".
שף מבוקש
בשנת 1996 פרש כהן משירות קבע ונפרד מסנור. שבע שנים אחר כך הבסיס ייסגר והמטבח שהיה הבית השני שלו במשך 17 שנה ייהרס בפיצוץ של לוחמים מחיל ההנדסה.
"ניהלתי בסנור ובחאמם אל מליח 64 אנשי צוות. המטבח של סנור דאג לאוכל בטקסי ההשבעה ואחרי מסעות הכומתה", אמר כהן בגעגוע, "הטירון היה חשוב לי. הייתי עושה ועדות תזונה. כל רס"פ של פלוגה היה מביא לי דוח מה החיילים אוהבים ומה לא, הייתי מוציא פרוטוקול ואם היה צורך הייתי מחליף ספק. רציתי שלחיילים יהיה טוב. אצלי לא מצאו בריכות של שמן באוכל. הטירונים אהבו אותי. כשאובי סבק הגיע להיות הרס"ר של סנור בשנת 1989 הוא היה קשוח מאוד. אמרתי לו להיות טוב עם הטירונים והוא באמת היה כזה. הוא היה כמו אבא עבורם. אני ואובי עד היום חברים קרובים".
אחרי הפרישה ניהל כהן, דרך קבלן, את המטבח של הקומנדו הימי בעתלית. אחרי שנתיים כבר רצו אותו במטבח של מפקדת חיל הים בבסיס בת גלים, שם עבד במשך שמונה שנים. לאחר מכן ניהל את המטבח של משרד הביטחון ועד פרישתו לגמלאות בשנת 2021 ניהל את המטבח של התעשייה האווירית.
