בקיץ 1990 גדוד 101 תחת פיקודו של סא"ל יגאל שרון אייש את המוצבים בגזרה המערבית בקו לבנון – על גדר הגבול ובתוך רצועת הביטחון. את מוצב רותם, מוצב חודר הידוע בכינויו ראס ביאדה, החזיקה פלוגת המסייעת תחת פיקודו של המ"פ עמרי כוכבא מקיבוץ נען.
באוגוסט 90' הגיע למסייעת 101 צור לרנר, לוחם צעיר מקיבוץ מזרע שבעמק יזרעאל. לרנר המורעל התגייס לצנחנים בנובמבר 1989 במסגרת בני משקים ועשה מסלול מקוצר של תשעה וחצי חודשים תחת פיקודם של המ"פ רן כץ מקיבוץ דליה ומפקד המחלקה חן קאופמן.

"אחרי שסיימתי את המסלול שובצתי בפלוגת המסייעת ומיד הגענו לקו בלבנון ולמוצב רותם", משחזר לרנר את הימים ההם, "מוצב רותם זכור לי כמתחם ארוך וצר. משהו כמו 40 מטר אורך על 20 מטר רוחב. היו בו עמדות שמירה ממוגנות והוא ניצב מעל הים. נוף מדהים נשקף מהמוצב. ראינו ממנו את צור, צידון וכל ערי החוף של לבנון. המשימה העיקרית שלנו הייתה לאבטח את חיילי חיל הים שהפעילו במקום תחנת מכ"ם. המוצב גם היה בעמדה כזו שהוא היה יכול לזהות מיקום של יציאות של ירי תלול מסלול לכיוון יישובי הצפון. ישנו בתוך 'צוללות' ומאחר ולא היה בהן מקום שמנו את האפודים שלנו בחוץ בתוך ארגזים".

לרנר, שלימים זכה ביושר לכינוי '7-דגל' כי אהב להכין דגלים, לדגם ולקשט אותם, שובץ במחלקת המרגמות וקיבל להיות המאגיסט. ארבעת חודשי הקו ברותם עברו ללא תקרית יוצאת דופן, אך דבר אחד זכור בדברי הימים של מסייעת 101 מאותו קו לבנון – פתיחת הציר למוצב שקיף אל חרדון של צד"ל והשיר שנולד בעקבותיו.
"בתקופה שהיינו ברותם עשינו מספר פעמים פתיחות ציר לשקיף אל חרדון", משחזר 7-דגל המיתולוגי של מסייעת 101, "יצאנו 12 לוחמים, נגמחון עם גלגלים מקדימה לזיהוי מטענים וטנק. זוכר את עצמי הולך קדימה עם המאג. יצאנו מהש.ג של מוצב רותם ובהתחלה הלכנו על כביש אספלט, אך רוב הדרך הייתה עפר. זו הייתה הליכה מישורית של כארבעה קילומטרים. בתחילת פתיחת הציר עוד ראינו את הים, אבל מאחר ושברנו חזק מזרחה אז לאט לאט הים נעלם".

צ'יפס ומשחקי כדורעף
פתיחת הציר בין מוצב רותם למוצב שקיף אל חרדון נערכה באור יום ונמשכה כשעה-שעה וחצי. "הייתה חשיבות לפתוח את הציר הזה ולשמור עליו לא ממולכד וחופשי לתנועה למקרה שנצטרך להגיע במהירות לסייע לצד"ל", הסביר לרנר, "המטרה העיקרית של המשימה הייתה להגיע למוצב שקיף אל חרדון כדי לחזק את הצד"לניקים. היינו נשארים שם לילה אחד או שניים ולאחריהם פותחים ציר בחזרה למוצב רותם".

המשימה של מסייעת 101 במוצב שקיף אל חרדון הייתה לתספק את הצד"לניקים, לסייע להם בהגנה על המוצב, בתצפית על המרחב ובהצבת מארב ארטישוק עם טנק ונגמחון.
"עזרנו להם בשמירות, הכנו איתם אוכל, בעיקר צ'יפסים גדולים וגם שיחקנו איתם כדורעף. אני מניח שברוב המשחקים ניצחנו כי הייתי טוב בכדורעף", תיאר לרנר את השהות במוצב, "רוב הצד"לניקים ידעו לדבר עברית כך שלא הייתה בעיה של תקשורת. השהות שם הייתה בסך הכול נחמדה למרות שאני באופן אישי בלילה כשהלכתי לישון חששתי מהצד"לניקים. פחדתי שהם יעשו לנו משהו כשאנחנו ישנים. בכל זאת הם לבנונים ולך תדע מי מהם יש לו קרוב משפחה או קשר כזה או אחר עם חיזבאללה".
ולרנר זוכר עוד דבר, דווקא אישי, ממוצב שפיק אל חרדון: "פתחנו ציר למוצב ומזג האוויר היה כבר חצי חורף. הגעתי לשקיף אל חרדון נוטף מים והייתי צריך לעלות לשמירה. הורדתי את הבגדים הרטובים ושמתי עלי רק חרמונית. המ"פ כוכבא קלט שאין לי מדים מתחת לחרמונית, בא אלי ושאל אותי: 'מתי אתה יוצא שבת?'. עניתי לו: 'בשבת הקרובה'. אז הוא אמר: 'דלג על השבת הקרובה'. קיבלתי ריתוק וכך יצא שיצאתי הביתה אחרי 38 ימים רצופים בלבנון".

הו, מארב הנגמחון
פתיחת הציר למוצב שקיף אל חרדון גם הולידה שיר אותו כתב וותיק הפלוגה באותם ימים טל אשכנזי, מחזור פברואר 1988. השיר נקרא 'מארב הנגמחון' ורבטים פתן שרו אותו על פי המנגינה של השיר 'הסלע האדום'.

מילות השיר: בית א' – מעבר להרים ולמדבר / יש מארב רחוק ומיותר / איש ממנו חי עוד לא חזר / כן זהו מארב הנגמחון / הו, מארב הנגמחון, נגמחון.
בית ב' – שישה יצאו לדרך הקשה / מאגיסט, חובש וגם קשר / איש מהם חי עוד לא חזר / כן זהו מארב הנגמחון / הו, מארב הנגמחון, נגמחון.

לרנר: "טל ידע לכתוב. היה לו את זה. שרנו את השיר כחלק מההווי של הפלוגה. זה היה קו לבנון שקט, אבל כל הזמן היו חששות שמשהו עלול לקרות. כל משימה עשינו בדריכות".