באנדרטת הנ"ד בבקעת הירדן נערך ביום חמישי, ה-7 במאי, טקס זיכרון במלאת 49 שנים לאסון הנ"ד – האסון שבו נפלו 44 לוחמים ומפקדים מפלוגת מאי 1976 מגדוד 890 לצד 10 אנשי צוות אוויר בתאונת האימונים הקשה ב-10 במאי 1977.
גם אחרי 49 שנים, אסון הנ"ד נותר פצע פתוח בלב לוחמי הצנחנים – זיכרון של לוחמים צעירים שלא שבו מאותה תאונת אימונים קשה בבקעת הירדן. זכרם ממשיך ללוות את משפחותיהם, חבריהם ואת מורשת גדוד 890, שלא שוכחת את בניה.
טקס הזיכרון השנתי נערך בהשתתפות המשפחות השכולות, מפקד פיקוד מרכז האלוף אבי בלוט, הרמטכ"ל לשעבר ושר הביטחון לשעבר בוגי יעלון, האלוף בדימוס עמוס ירון – מח"ט הצנחנים בעת האסון, האלוף במיל' יום-טוב סמיה – מפקד פלוגת מאי 1976 של גדוד 202, תא"ל במיל' יהודה דובדבני – ממפקדי בא"ח סנור, קצינים מחיל האוויר, ראש המועצה האזורית בקעת הירדן דוד אלחייני, מפקד חטיבת הבקעה והעמקים אל"ם ג', יו"ר העמותה להנחלת מורשת הצנחנים תא"ל במיל׳ יחיאל גוזל, מנכ"ל העמותה להנחלת מורשת הצנחנים תא"ל במיל׳ וסגן מפקד אוגדה 98 רמי חכם צור, קצינים, מפקדים וחיילי חטיבת הצנחנים בעבר ובהווה ומוקירי זכרם.
כמדי שנה, איזי מן הנחה את הטקס בקול חם ומרגש, במקצועיות, ברגישות ובעוצמה שהעניקו לזיכרון הנופלים מקום של כבוד. מן פתח את הטקס בקריאת שמות הנופלים – רגע מצמרר שמפלח את הלב מחדש בכל שנה ומחזיר באחת את הכאב והגעגוע; שמואל אבידר, אחיו של רב"ט מנחם אבידר ז"ל – לוחם בגדוד 890, הדליק את אבוקת הזיכרון; ואבנר בוטבול, אחיו של רס"ל מסעוד אשר בוטבול ז"ל, אמר קדיש.
מורשת של חטיבה
מפקד בא"ח צנחנים סא"ל ע' נשא דברים בטקס ובין היתר אמר: "כפי שחקוק כאן באבן מאחוריי 'וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ' (בראשית, פרק א', פסוק ט"ו), גם כאן במקום הזה בחושך של היום השלישי, העשירי במאי 1977, היה ערב והיה בוקר. אך יום רביעי כבר אינו דומה היה ליום שלישי. ביום השלישי לצערנו נוספו לנו 54 כוכבים מעלינו להאיר את דרכנו.
"משפחות שכולות יקרות מכל, אורחים, לוחמים ומפקדים", הוסיף מפקד הבא"ח, "ביום האסון, העשירי במאי 77 כ"ג באייר התשל"ז, נפלו כאן במקום הזה 54 לוחמים ואנשי צוות אוויר, טובי בניה של המדינה. מורשת של חטיבה מורכבת מרבדים רבים. היא מורכבת ממורשות הקרב, ממקומות, מאירועים, מאתוסים, מסיפורים, תחקירים ועוד רבים. אך בראש ובראשונה היא מורכבת ממורשת הנופלים. המורשת של אלה שצעדו בשבילי החטיבה לפנינו, אלה שהמריאו על גבי מסוקים אל תוך אפלת הלילה, באימונים ובלחימה, אלה שלחמו כאן לפנינו, ואלה שנפלו כאן לפנינו. מורשתה היא קודם כל אמת מידה כלפינו, משרתי החטיבה ולוחמיה כיום. היא אמת מידה קשה, מחייבת, כבדה מאוד, אשר מטילה את מלא כובד משקלה בעודנו בוחנים את מעשינו – גם אלה שעתידים לבוא וגם אלה שכבר היו. כי לוחמי פלוגת מאי 76' מגדוד 890, אנשי צוות האוויר וכל מי שנפל באסון הנורא, הם הצלקת שגם אנו נושאים איתנו. צלקת שכשאנו רואים אותה, בייחוד בעומדנו כאן, כפרטים וכחטיבה במקום הזה, מזכירה לנו להיות טובים יותר ובעיקר ראויים יותר. ראויים לכל אותם הנ"ד שהמריאו כאן בדרכם האחרונה.
"תודה לכם על הזכות לעמוד כאן לפניכם ולדבר לזכר הנופלים. נעשה הכל להמשיך לאורם ולהיות ראויים. אבקש גם במעמד זה לזכור את כל לוחמינו הגיבורים, אשר חירפו נפשם בקרבות על הגנת המולדת ולאחל החלמה מהירה לפצועים בגוף ובנפש. יהי זכר נ"ד הנופלים ברוך".
עופרה שריקי-אטיאס, אחותו של רב"ט שמעון אטיאס ז"ל, נשאה דברים בשמן של המשפחות השכולות: "משפחות יקרות, מפקדים בכירים בעבר ובהווה, לוחמי צה"ל, חברים יקרים לנשק מכובדי כולם. לפני 49 שנים נפלו עלינו השמים, כאשר התייצבו בפתח ביתנו המבשרים ובפיהם הבשורה הנוראה מכל: בניכם שמעון נפל בתאונת מסוק בבקעה, על המסוק היו 44 לוחמים ו-10 אנשי צוות אוויר. מאז יש את החיים לפני והחיים אחרי. שמעון אחי הבכור היה מודל לחיקוי וגאווה עבורנו. סמל להצלחה. הכל היה שם בבחור יפה התואר – חריצות, עקשנות, חוכמה ורגישות. שמעון האמין שאין תכלית ללא מטרה ויעדים ברורים. מטרתו הייתה לתרום ולשרת שירות משמעותי מתוך אהבה למדינה. לשם מטרה זו, הקדיש חלק ניכר מזמנו. הוא עסק בכל ספורט אפשרי – בנה משקולות, רץ למרחקים ארוכים, סיים בהצלחה קורס מצילים ועוד. שמעון גויס במחזור אוגוסט לשייטת 13, אך פרש לאחר הגיבוש לבקשת הוריו. משם הועבר לחיל האוויר, מהלך שלא היה מקובל עליו. לאחר מכבש לחצים להגיע ליחידה קרבית הוא עבר לצנחנים והחל בטירונות.
"אני זוכרת את דמותו הגאה במדי הצנחנים", הוסיפה ואמרה שריקי-אטיאס, "סוף-סוף הגשים את חלומו. אנו המשפחה – ההורים, האחים, השכנים וחבריו – הבטנו בו בהערצה. מאז האסון הנורא, אנו משפחות הנופלים מגיעות בכל שנה לכבד ולהוקיר את זכרם. לצערנו עם השנים התמעטה נוכחותם של ההורים, ביניהם הורי שכבר אינם בינינו. נמשיך להעביר את המורשת לדורות הבאים, נזכור ונאהב אותם עד כלות הימים, נתפלל לשלומם של חיילי צה"ל ונאחל רפואה שלמה לכל הפצועים. לסיום אבקש להודות למשרד הביטחון – אגף ההנצחה, קרן קימת לישראל, ראש מועצת בקעת הירדן וצוות, לעמותת 'החיטה צומחת שוב' ונעמה ועומר עדידי הנפלאים, לקצינות וחיילות משרד הנפגעים ולחברים היקרים לנשק שלוקחים חלק פעיל בהנצחה, בתחזוקה ובטקס. תברכו".
זוכרים ופועלים
מפקד פיקוד המרכז האלוף אבי בלוט ציין בתחילת דבריו כי הוא בוגר גדוד 890 מחזור מרץ 1994. "התרגשות מיוחדת יש לי פה. את צעדיי הראשונים בצה"ל עשיתי בגדוד 890. מפקדיי יושבים פה. המון תרגילים במסוקים, המון פעילות מבצעית במסוקים", אמר האלוף, "החיבור באמת פה לסיטואציה היא מוכרת ועם הרבה הזדהות. והדבר השני באמת זה השותפות המיוחדת פה עם חיל האוויר. ראיתם פה גם את להקת חיל האוויר ובאמת טקס מרגש בשילוביות עם עשרת אנשי צוות אוויר שנהרגו, המשפחות שלהם פה איתנו, ועוד 44 מפלוגת הצנחנים. שותפות שבאה גם לידי ביטוי מאוד במלחמה האחרונה, אולי יותר מכל מלחמות ישראל. שותפות שהיא באמת בחיינו, במלחמתנו ולצערי באסון הזה גם בנפילת הבנים".
קראו עוד:
חמאם אל מליח: הסיפור המלא על הקמת בסיס הצנחנים שהפך ל'גיהינום' של הטירונים
סנור שלא הכרתם: כך נראה הבא"ח המיתולוגי של הצנחנים ב-1992
אגדת ג'בל – הסיפור המלא: כך הפך חיים עוזיהו לרס"ר המיתולוגי של חטיבת הצנחנים
עוד אמר האלוף בלוט בדבריו: "משפחות שכולות יקרות, מפקדים ולוחמים, אורחים יקרים, מכובדי כולם. 49 שנים חלפו מאז תאונת האימונים הקשה, שבה איבדנו את טובי בנינו, 44 צנחנים ועוד עשרה אנשי צוות אוויר, כולם מתנדבים, שבחרו לשרת את מדינתם בתחושת שליחות, שאין שנייה לה ונפלו תוך כדי שירותם. אנו זוכרים את כולם. זוכרים לא רק כמחשבה מופשטת, אלא זוכרים במעשינו ובאופן שיתבטא בפעולותינו… אנו זוכרים גם 49 שנים אחרי האסון הקשה. זוכרים בכל הרבדים שמניתי: זוכרים בבחינת להיות ראויים, זוכרים בבחינת מתקנים במציאות וזוכרים בבחינת חיזוק ברית הגורל כמו גם ברית הייעוד. זוכרים ופועלים כדי להיות יותר טובים ולפעול כדי להגן על אזרחי ישראל ולנצח. אני מבקש בשם אנשי פיקוד המרכז וצה"ל לחבק אתכם, לאמץ אתכם לליבנו ולהתחייב כי נמשיך לפעול ביתר שאת וביתר עוז, ולזכור את הנופלים".
בתום דברי ההנצחה הונחו זרים: את זר צה"ל הניחו מפקד פיקוד המרכז האלוף אבי בלוט ואמיר ברנס אחיו של רב"ט אליהו ברנס ז"ל; את זר המשפחות השכולות וארגון יד לבנים הניחו רונית מרקו פינסברג – אחות של רב"ט אברהם מרקו ז"ל מגדוד 890 ויו"ר יד לבנים רעננה; את זר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל הניחה יוספה כוכבי אלמנתו של רס"ן דוד כוכבי ז"ל; את זר פיקוד המרכז הניחו מפקד אוגדה 96 תא"ל אורן שמחה ואסתר דמרי אמו של רב"ט ישי אליעזר ז"ל מגדוד 890; את זר חיל האוויר הניח ראש להק גבולות; את זר 'עוצבת האש' הניחו סגן מפקד העוצבה תא"ל במיל׳ רמי חכם-צור ונורית חג'אג' אחותו של רב"ט עמוס חג'אג' ז"ל;
את זר חטיבת הצנחנים הניחו מפקד הבא״ח סא"ל ע' ובת שבע – אחותו של רב"ט אברהם מרקו ז"ל; את זר חטיבת הבקעה והעמקים הניח מפקד החטיבה אל"ם א' גלעד; את זר העמותה להנחלת מורשת הצנחנים הניחו יו"ר העמותה תא"ל במיל׳ יחיאל גוזל ושמוליק אשר – אחיו של רב"ט אשר אהרון ז"ל; את זר המועצה האזורית בקעת הירדן הניח ראש המועצה דוד אלחיאני; את זר החברים לנשק הניחו עירית רוזנטל ורננה אלמוג, הפקידות הפלוגתיות של הפלוגה; ואת זר בית הספר 'נ"ד גפנים' הניחו המורה דורית ותלמידים מבית הספר.
הטקס, שנחתם בשירת 'התקווה' המרגשת, אורגן באופן מוקפד ומרשים על ידי רס"ר גדוד 890 בן . יש לציין כי בימים אלו נלחמת חטיבת הצנחנים בגזרת רצועת עזה.
