בתחילת שנת 1990 הוקם גדוד 101, מהלך שסימן פרק חדש בתולדות חטיבת הצנחנים. זה היה שינוי ארגוני שבבוקר אחד הכניס כמה קצינים צעירים להיסטוריה של גדוד פתן, שכן הם היו הראשונים שהובילו אותו. עמרי כוכבא היה אחד מאותם קצינים ומי שמחזיק בתואר המכובד – מפקדה הראשון של פלוגת מסייעת 101.
36 שנים אחרי חוזר כוכבא לימיו הראשונים של גדוד 101 ולרגע הפרידה מגדוד 50, שלא הרגיש לו אז כמו אירוע היסטורי רב-רושם אלא כעוד צעד במסלול הפיקודי שלו.
להיות מפקד בצנחנים
כוכבא נולד וגדל בקיבוץ נען, שליד רחובות. ילדותו ונעוריו עברו בין שבילי הקיבוץ, חינוך משותף וחיים פשוטים, אבל גם בתוך תקופה לא פשוטה למדינה. בשנות התיכון שלו מלחמת לבנון הראשונה כבר התנהלה ברקע וכשהתקרב לסיום לימודיו משהו בו כבר היה מכוון קדימה – לשירות קרבי משמעותי.
בנובמבר 1985 התגייס לצה"ל למסלול בני משקים לפיקוד בגדוד 50 נח"ל מוצנח של חטיבת הצנחנים, מסלול יוקרתי ומאתגר שנועד להכשיר במהירות חיילים לפיקוד ולקצונה. בגדוד 50 התחיל את הדרך הצבאית שלו עם חזון אישי ברור: להתקדם קדימה ולהיות מהאנשים שמובילים.
"רציתי להיות מפקד בצנחנים", נזכר כוכבא איך הגיע להתגייס לחטיבת 35, "לפני הגיוס כמה חבר'ה שהכרתי מהקיבוץ הציעו לי להתגייס למסלול בני משקים לפיקוד כי הם היו בו. אחד מהחבר’ה פשוט אמר לי: 'יאללה בוא' ואני עניתי לו: 'יאללה אני בא'. הייעוד של הפלוגה הזו היה להוציא כמה שיותר חיילים לפיקוד ולקצונה. המסלול הזה התקיים במשך די הרבה שנים והוא הופסק ברגע שהגיוס לחטיבת הנח"ל הפך להיות כמו בצנחנים".
אחרי החיול בבקו"ם, כוכבא וחבריו החדשים למסלול מצאו את עצמם עולים צפונה אל מחנה 80 – המקום שבו הכול התחיל. שם, בין מגרשי המסדרים, החול, הצעקות והפקודות הראשונות, התחילה הטירונות וההכשרה שהיו אמורות לעצב את כוכבא וחבריו להיות לוחמים ובעיקר מפקדים.
הם היו פלוגת נובמבר 85, פלוגה צעירה ורעבה, תחת פיקודו של דני זמיר. כבר בימים הראשונים, בתוך ההלם הראשוני של המעבר מהחיים האזרחיים לעולם הצבאי, כוכבא פגש דמות בולטת במיוחד: צעיר חדור מוטיבציה בדיוק כמוהו, בן קיבוץ רמת הכובש – איתי וירוב. שנים אחר כך, וירוב עוד ימשיך לטפס במעלה הדרך הצבאית עד שיגיע לדרגת אלוף בצה"ל.
כוכבא שובץ למחלקה 3 תחת פיקודו של סג"ם יואל שרגיאן. יתר מפקדי המחלקות בפלוגת נוב' 85' היו: מחלקה 1 הייתה תחת פיקודו של סג"ם דורי פינקס ומחלקה 2 בפיקודו של סג"ם דרור פלטין – מי שלימים יהפוך לתת־אלוף במילואים ויפקד על חטיבת המרום.
פתאום המג"ד הודיע
אחרי שמונה חודשים בצבא כוכבא כבר קיבל תפקיד פיקודי ראשון – מ"כ במחלקת הדרגון במסייעת 50. באותם ימים זיו גפן היה מ"מ דרגון וארז פארן היה מ"פ המסייעת. אחרי חצי שנה כמ"כ הוא יצא לקורס קציני חי"ר בבה"ד 1 ובסיומו חזר לגדוד, לפלוגת מסייעת 50, להיות מפקד מחלקת הדרגון. כוכבא המשיך לתפקיד סגן מפקד פלוגת המסייעת בתקופה שזיו גפן פיקד עליה.
כוכבא הגשים את חלומו להיות מפקד בצנחנים, אך מבחינתו השלב הבא במסלול שבנה לעצמו היה יציאה לקורס מ"פים. עם סיום הקורס, במהלך שנת 1989, מונה למפקד פלוגת מסייעת 50 במקומו של זיו גפן. עבורו זה היה תפקיד פיקודי מרכזי ראשון שסימן את התבססותו כאחד הקצינים הבולטים של גדוד הנח"ל המוצנח באותן שנים.
במהלך שנת 1989 התחולל שינוי במבנה כוחות החי"ר בצה"ל כשהוחלט להעביר את גדוד 50 מחטיבת הצנחנים לחטיבת הנח"ל. במקביל, התקבלה החלטה להקים בחטיבת הצנחנים גדוד חדש שיישא את המספר 101, מספר בעל מטען היסטורי משמעותי.
באוגוסט 1989 התגייס המחזור הראשון של גדוד 101 ועל פלוגת המסלול הראשונה שלו פיקד לא אחר מאשר איתי וירוב. בתחילת שנת 1990 הושלם המהלך באופן סופי וההפרדה הארגונית בין הגדודים והחטיבות התייצבה למציאות החדשה.
"בשלב מסוים בין השנים 89' ל-90' נאמר לנו ששם הגדוד עובר לחטיבת הנח"ל, אך הגדוד עצמו, מה שנקרא הנכסים שלו כמו הבסיס בבית סאחור, נשארים בחטיבת הצנחנים", תאר כוכבא, אז כאמור מ"פ מסייעת 50, איך השם התחלף, "עבורנו זה היה תהליך איטי כמעט כמו תקופת דמדומים. לאט-לאט מספר פלוגות עזבו ואז בערב אחד זה קרה – עברנו מלהיות גדוד 50 לגדוד 101. היינו אז לקראת סוף קו לבנון בגזרת חטיבה 300. המג"ד יגאל שרון ישב אז עם מפקדת הגדוד במוצב בזרעית והוא כינס בחדרו את כל מפקדי הפלוגות. בפגישה המיוחדת הזו יגאל סיפר לנו על המהלך כולו וגם הסביר לנו שהתקבלה החלטה להחזיר לחטיבת הצנחנים את השם ההיסטורי 101. כולנו שם אמרנו: 'יאללה נלך על השם הזה'. פשוט הוחלט שזה השם וכולם זרמו. יגאל לא הציע שמות נוספים".
תמיד הרגיש צנחן
בבוקר אחד בשנת 1990 נחרת שמו של כוכבא בדפי ההיסטוריה של הגדוד החדש של חטיבת הצנחנים הסדירה – מפקדה הראשון של מסייעת 101. זה היה רגע סמלי שחיבר בין עבר מפואר שנשא את המספר ההיסטורי לבין דור חדש של לוחמים שנדרש מעתה להעניק לו תוכן ומשמעות. ומאותו בוקר גם נפלה על כוכבא האחריות לעצב את רוח הפלוגה תחת שם הגדוד החדש.
"שינוי השם לא כל כך שינה לחיילי הפלוגה שהיו כבר וותיקים", נזכר כוכבא, "הייתה תקופה קצרה שהיה מחסור בחיילים בגלל שהופסקה הזרמת החיילים מהנח"ל וההזרמה החדשה מפלוגות המסלול של הגדוד עוד לא החלה. זה יצר מצב שהחיילים הוותיקים קצת התמרמרו כי הם מה שנקרא 'תפרו' יותר במארבים ובפתיחות ציר, אבל אחרי הקו כבר ראינו באופק את הקליטה של החיילים ממחזור אוגוסט 89' של המ"פ איתי וירוב וגם של מחזור פברואר 90' של המ"פ הרצי הלוי. זו הייתה תקופת ביניים של סיום גדוד והתחלת גדוד חדש עם כל המשמעויות".
עשרות שנים חלפו מאז אותו בוקר שבו הפך ממפקד מסייעת 50 למפקד מסייעת 101, רגע שבדיעבד קיבל נופך היסטורי, אך בזיכרונו של כוכבא זה לא היה אירוע טקסי במיוחד. זה היה עבורו עוד יום בצבא, המשך ישיר של דרך שכבר היה שקוע בה. רק השנים שחלפו העניקו לאותו בוקר את המשמעות.
"לא הרגשנו דרמה גדולה כשהשם התחלף", נזכר כוכבא, "כן הרגשנו שקורה משהו, אבל היינו בתוך העשייה ותמיד היינו צנחנים למרות שקראו לנו נח"ל מוצנח. מבחינתנו לא השתנה שום דבר. כי היינו עם כומתה אדומה, ירכית, כנפי צניחה, ונעליים אדומות. הדבר היחיד שהחלפנו זה את התג – מתג של הנח"ל עברנו לתג של הצנחנים עם השפיפון. באופן כללי בני משקים תמיד הרגישו צנחנים ולא נחלאים".
עם סיום הקדנציה שלו כמפקד פלוגת מסייעת 101, לקראת סוף שנת 1990, העביר כוכבא את שרביט הפיקוד על הפלוגה לאיתי וירוב, חברו מפלוגת המסלול נובמבר 85’.
