בליל ה־10 במאי 1977, בחושך של בקעת הירדן, הבין לפתע סגן אבישי כפיר, אז מ"מ בפלוגת המסלול של אוגוסט 76' בגדוד 890, כי הציל את חייהם של ארבעה לוחמים שהיו אמורים להיות במסוק שהתרסק במה שנודע מאז כאסון הנ"ד.
48 וחצי שנים לאחר האירוע הקשה שבו נהרגו 54 חיילים – 44 צנחנים מפלוגת מאי 76' מגדוד 890 ועוד 10 אנשי צוות אוויר, חושף כפיר בעדות מצמררת את סיפורו האישי מאותו אירוע.
אכלו אבק
אבישי כפיר (70), יוצר קולנוע דוקומנטרי מוערך וידוע, נולד וגדל בחיפה. בפברואר 1974 הוא התגייס לשירות בחטיבת הצנחנים ומהבקו"ם הגיע לסנור – אז בסיס האימונים החטיבתי ששכן בצפון השומרון. בסנור שובץ לפלוגת המסלול של גדוד 890 תחת פיקודו של מיכה טמיר. מפקד המחלקה שלו היה ינקי כץ.
"מכיתה ג' ועד כיתה יב' הייתי בתנועת נוער שבה קיבלתי חינוך שיש לעשות שירות קרבי. אני והחברים שלי היינו עם תודעה פטריוטית חזקה", נזכר כפיר, "לא היה לי מושג מה זה צנחנים. לא היה לי אח גדול או חברים שיספרו לי שיש טרטורים. הגעתי לסנור, היה חורף קשה והכול היה נראה סוריאליסטי. בנעוריי שיחקתי כדורגל בהפועל חיפה כך שלא הייתה לי בעיה של כושר גופני או התמודדות עם מאמצים פיזיים. מה שכן הפריע לי היו ההשפלות. לא אהבתי את זה, אבל מהר למדתי לעשות סוויצ'. הזיכרון החזק שלי מסנור הוא מסדר עם כל הציוד תחת מבול של גשם. הייתה לנו פלוגה מיוחדת שאחד החיילים בה היה בוגר מלחמת וייטנאם".
אחרי 14 חודשי הכשרה, קורס מ"כים במחנה 906 בכרמיאל וחצי שנה מ"כ בפלוגת מאי 75' יצא כפיר לקורס קציני חי"ר בבה"ד 1. המ"מ שלו בקורס היה גיורא איילנד שלימים הפך לאלוף. אחרי שקיבל דרגת סג"מ נשאר כפיר להדריך בבה"ד 1 למשך שמונה חודשים שלאחריהם חזר לגדוד 890 כדי לפקד על מחלקה בפלוגת המסלול אוגוסט 76׳ תחת פיקודו של סרן יורם הלוי.
"אחת התובנות ממלחמת יום הכיפורים הייתה שיש לייצר קשר מדויק בין המסוקים לכוחות החי"ר שעל הקרקע ונחמיה דגן היה זה שהוביל את זה כמפקד יחידת התלס"ם – תובלה, סער ומסוקים", נזכר כפיר, "אני אפילו זוכר את נחמיה מרצה לנו בנושא בבסיס תל נוף. אחת מההחלטות שלו הייתה שהטייסים צריכים להבין מה זה חי"ר ולכן באימון הקיץ של החטיבה הטייסים הצטרפו אלינו לתרגילים ולמסעות. הם אכלו איתנו אבק כמו שנחמיה רצה. באחד התרגילים עשיתי פשיטה על מחנה גדי יחד עם מסוקים. כל האימון הזה היה משולב בתרגילים עם מסוקים מרמת מחלקה ועד גדוד. גם טסנו מספר פעמים במסוק אנפה.
קראו עוד:
חמאם אל מליח: הסיפור המלא על הקמת בסיס הצנחנים שהפך ל'גיהינום' של הטירונים
סנור שלא הכרתם: כך נראה הבא"ח המיתולוגי של הצנחנים ב-1992
אגדת ג'בל – הסיפור המלא: כך הפך חיים עוזיהו לרס"ר המיתולוגי של חטיבת הצנחנים
"ואז הגיע התרגיל המסכם של האימון החטיבתי", ממשיך כפיר לתאר את האווירה שלפני האסון, "הייתה שם תמונה מרשימה של 12 יסעורים שעמדו על הקרקע בשלוש שורות – רביעיית מסוקים לכל גדוד. הפקודה הייתה להישאר בדממת אלחוט מהרגע שממריאים ועד הירייה הראשונה".
חיכינו וחיכינו
עם רדת החשיכה על בקעת הירדן ניתנה הפקודה לתחילת התרגיל המסכם של חטיבת הצנחנים בפיקודו של המח"ט עמוס ירון. המפקדים והלוחמים החלו להיכנס לבטן המסוקים ונערכו להמראות.
"אני עליתי אחרון למסוק שלי. המסוק של פלוגת מאי 76' היה מימין למסוק שלנו", החל כפיר לשחזר את הרגעים הדרמטיים שלפני האסון, "אחרי שנכנסתי למסוק, הנחתי על אוזניי את אוזניות הקשר ואז הטייס אמר לי: 'שמע, החבר'ה מימין קצת עמוסים. יש לנו מקום, לך תוריד משם ארבעה לוחמים'. הורדתי את האוזניות, הלכתי ימינה כ-50 מטר, הגעתי למסוק של פלוגת מאי 76' שכבר כולם היו בתוכו, הצבעתי על ארבעה לוחמים ואמרתי: 'אתה, אתה, אתה ואתה' בואו איתי'".
הם שאלו למה? התנגדו?
"לא זוכר. הארבעה פשוט ירדו מהמסוק ובאו אחרי".
הרגע בו כפיר, על פי עדותו, בחר באופן אקראי בארבעה לוחמים תתברר אחרי כמה דקות כרגע שבו חייהם ניצלו. לא כפיר וככל הנראה גם לא הלוחמים האמינו שדווקא הבחירה הסתמית הזו, שנעשתה בלי מחשבה מיוחדת, היא שתעמוד בינם לבין האסון שעמד להתרחש.
"הארבעה עלו למסוק שלי. אני זוכר שאחד מהם החזיק חצובה של מקלע. היה ברור לי ולהם שאחרי שאנחנו נוחתים והמסוק של הפלוגה שלהם נוחת, הם יחברו לפלוגה שלהם", מספר כפיר, "המסוק שלנו המריא, טסנו כמה דקות, נחתנו, יצאנו מהמסוק וחיכינו. בינתיים כבר הסתדרנו בשטח לקראת תחילת תנועה והמשכנו לחכות למסוק של פלוגת מאי 76'. חיכינו וחיכינו והם לא הגיעו".
מתי הבנתם שקרה האסון?
"אחרי כ-20 דקות או חצי שעה של המתנה התחילו לחשושים. אני לא זוכר בדיוק מה אמרו, אבל פתאום הסתבר לכולם שקרה אסון. זה היה הלם. מיד התחלתי לחשוב מי אני מכיר מאותו מסוק. שלושה חברים טובים שלי היו על המסוק הזה – חנן הירשזון ז"ל שחלקנו את אותו חדר בקורס קצינים ושני המ"מים של הפלוגה יובל צוקרמן ז"ל ושלמה ליבוביץ ז"ל שהיו איתי במסלול וגם היינו יחד בקורס קצינים".
באסון נהרגו 54 חיילי צה"ל – 44 לוחמים וקצינים מפלוגת מאי 76' של גדוד 890 ועשרה אנשי צוות אוויר. המסוק התרסק דקות ספורות לאחר שהמריא.
שבר גדול
למרות האסון התרגיל החטיבתי המסכם לא הופסק. "המשכנו את התרגיל עד למחרת בצהריים. אחרי זה הטיסו אותנו מעל ים המלח בסוג של טיפול בהלם", נזכר כפיר בימים שאחרי האסון, "בסוף התרגיל הייתה לנו שיחה לחיזוק המורל עם הסמג"ד. התרגיל היה סיום אימון ולמעשה כמה ימים לאחר האסון כבר הייתי עם המחלקה שלי במוצב בהר אגס מתחת להר דב. כמה חודשים אחרי, באוגוסט 1977, השתחררתי. בעקבות השבר הזה מיהרתי לצאת לטיול שאחרי צבא באירופה ובארה"ב".
האסון הזה צילק אותך?
"הוא הוריד לי את כל הפנטזיות הצבאיות שהיו לי. היו לי מחשבות לחתום עוד ולהתקדם הלאה בשירות הצבאי, אבל בגלל האסון בבת אחת רציתי כבר להיות מחוץ לצבא. לא הכרתי אף אחד מהחיילים שנהרגו וכל השנים תמיד חשבתי על שלושת החברים שלי – חנן, יובל ושלמה זכרם לברכה. הייתי אז בן 21. זו הייתה סטירה חזקה מאוד. התחושה הכי קשה שליוותה אותי באותה תקופה מבלבלת הייתה שלא הרגשתי את הגדוד. שליש מהכוח שלו נמחק. זו הייתה תחושה קשה. גם שבוע אחרי האסון, ב-17 במאי 1977, קיבלנו עוד מכה כשסגן יפתח אליוב ז"ל מקיבוץ מעגן מיכאל נהרג מתאונת נשק".
אותו לילה עצוב וקשה בבקעת הירדן רודף את כפיר כבר 48 שנים וגם שאלה אחת: מי הם ארבעת הלוחמים שאת חייהם הציל?
"אני לא יודע מי הם ואני עד היום גם לא יודע את השמות שלהם", מודה כפיר, "מדי פעם אני חושב עליהם וכמובן כשיש אזכור של האסון".
איך זה לחיות עם העובדה שהיית שותף להצלת חייהם?
"הטייס של המסוק שלי ביקש ממני להעביר לוחמים אלינו וזה מה שעשיתי. הייתי פה כלי ביד הגורל. לא משהו מעבר לזה".
האירוע שינה את מסלול חייו של אבישי כפיר. אחרי השחרור הוא יצא ללימודי טלוויזיה, בימוי והפקה ב-BSc CUNY בניו יורק. כשחזר לארץ החל לעבוד כתסריטאי, במאי ומפיק, בית היתר גם בתכנית 'תצפית' המיתולוגית של הערוץ הראשון והפך לשם דבר בתחום. הוא ביים והפיק עשרות סרטים ותכנית טלוויזיה והיה מנהל סינמטק חיפה במשך שמונה שנים. לבקעה הוא לא חזר מאז אותו לילה ב-10 במאי 1977.
——————————————————–
ארבעת הלוחמים שהעביר כפיר מהמסוק של פלוגת מאי 76' למסוק שלו הם: עמוס אהרוני ואילן שוטינג – לוחמים בפלוגת מאי 76' ושני אנשי צוות אוויר – סגן אלוף במיל' ניר תל אורן ורב-סרן במיל' ניצן להב. הטייס ששלח את כפיר להעביר ארבעה לוחמים הוא אל"ם במיל' יעקב רשף.
