בבית העלמין במושב גיאה נערכה היום (3.7) האזכרה במלאת שנתיים לפטירתו של ד"ר יצחק יפעת, לוחם חטיבה 55, שהתפרסם כאחד הצנחנים המופיעים התמונה האייקונית שצולמה לאחר שחרור הכותל, שצילם הצלם דוד רובינגר. ד"ר יפעת, שנודע בכינויו הצנחן הבוכה, הלך לעולמו בגיל 81.
ד"ר יצחק יפעת נחשב לאגדת צנחנים – לוחם שהקדיש את חייו לשימור מורשת מלחמת ששת הימים, שחרור ירושלים וסיפורה של חטיבה 55. לאורך השנים זכר את חבריו שנפלו בקרבות על שחרור העיר, דאג למשפחותיהם ושמר על קשר עמוק עם מורשתם. עבורו, הזיכרון לא היה אירוע של פעם בשנה, אלא שליחות יומיומית.
באזכרה השתתפו בני משפחה, מוקירי זכרו, חברים לנשק, אריה טל, איתן גדי, דניאל עובד קזה, שלומית גרוסמן אשתו של בועז גרוסמן שנפצע בגבעת התחמושת וליאור סיני – מנכ"ל עמותת 55.
בתו רעות יפעת עוזיאל אמרה באזכרה: "אבא נפטר בלילה שבין שישי לשבת. אני שמחה באיזשהו מקום שהוא לא סבל, נרדם ולא קם. כמה לא מפתיע שאתמול ציינו 1,000 ימים לשביעי באוקטובר. אני זוכרת שניסיתי לדבר איתו על ה-7 באוקטובר והוא ענה לי: 'זה לא הגיוני, זה לא הגיוני'. תודה לנציגים ולחברים שהגיעו. חלק מהמורשת של אבא היה תמיד לדאוג לחטיבה ולמשפחות".
לאתר 'האדומה' אמרה רעות יפעת עוזיאל: "גדלתי לצל התמונה המפורסמת של רובינגר. לא מזמן התלוויתי לבני הבכור לטיול שנתי בירושלים, התגאיתי שהוא הסתובב בכותל עם הכובע של החטיבה מספר אחת בצה"ל. בתור ילדה רציתי יותר זמן איכות עם אבא, אך לא פעם הוא נקרא לדגל לעוד מילואים ועוד נסיעה חשובה. אם שואלים אותי מה היה הייעוד הכי גדול שלו? דבר אחד – איך אפשר להמשיך לתרום ולתת למדינה. הערך הכי חשוב שאבא לימד אותי הוא הנתינה. נתינה לעם ולמדינה והכי חשוב לחטיבה מספר אחת בצה"ל, לצנחנים. אין כמעט יום שאני לא חושבת על אבא. רק עכשיו הסתיימה שנת הלימודים וחשבתי כמה היה גאה בנכדיו. אני לא אשכח אף פעם כאשר סיימתי את התואר הראשון שלי באוניברסיטת תל אביב, איך קפץ ליד הבמה לצלם אותי. הוא תמיד היה אדם שפועל מהלב. בטקס הוא אמר לי שאמא הייתה גאה בי. היום אני אומרת שכנראה הם הצליחו לעשות משהו טוב.
"מ-7/10 אני פועלת למען חטיבת חוד החנית", הוסיפה רעות, "משתדלת לתרום כל מה שאפשר ורק לאחרונה ביום ירושלים חילקתי מלגה לזכרו. אני חושבת שאבא וחבריו הם האנשים שבזכותם אנחנו חיים במדינה, ובתקווה שנחיה כאן עם אותה תחושת ניצחון של מלחמת ששת הימים עוד שנים רבות. אנחנו חייבים לפעול שיהיה כאן טוב. חברים רבים של אבא שלי הפכו במשך השנים לחברי נפש קרובים שלי. שלומית גרוסמן הייתה קרובה מאוד להוריי. כאשר אבא שלי נפטר היא באה אלי הביתה וביחד סיפרנו לבנים שלי. אורי סלונים, מדריך הצניחה שלו, יקר לליבי מאוד, יורם זמוש שאנחנו בקשר קרוב והגעתי לא פעם לגלריה שלו ושמוליק בירן שיזכה לשנים ארוכות. בזכותם אנחנו יכולים לעלות לירושלים בירתנו הקדושה לנצח עם תחושת גאווה וחזה נפוח. גם האנשים שנמצאים היום בחטיבה חשובים לי כמו ערן קורצר היקר וליאור סיני שהפך להיות עבורי כמו אח גדול וכמובן אנשים נוספים".
קראו עוד:
הכי סמלי שיש: טקס חילופי מג"ד 890 נערך באנדרטת אוגדת הפלדה (וידאו)
חמאם אל מליח: הסיפור המלא על הקמת בסיס הצנחנים שהפך ל'גיהינום' של הטירונים
סנור שלא הכרתם: כך נראה הבא"ח המיתולוגי של הצנחנים ב-1992
אגדת ג'בל – הסיפור המלא: כך הפך חיים עוזיהו לרס"ר המיתולוגי של חטיבת הצנחנים
"אומץ איננו היעדר פחד": הנאום הערכי של מג"ד 101 ללוחמי מחזור אוגוסט 2025
