אחרי מלחמת ששת הימים, בשנת 1967, נקרא רב-סרן דוד בן עוזיאל, המוכר לכולם בכינויו 'טרזן', למשימה חדשה. מח"ט הצנחנים, דני מט, ביקש ממנו להקים את בסיס האימונים החטיבתי הראשון של הצנחנים. עד אז, רק לגולני ולשריון היו בסיסי אימונים חטיבתיים מסודרים.
כמעט 60 שנה אחרי, אל"ם בדימוס דוד בן עוזיאל, טרזן, חזר אל המקום שבו הותיר עוד חותם בדפי ההיסטוריה של הצנחנים: הקמת א-רם – בסיס האימונים החטיבתי הראשון של הצנחנים.
הוראה של דיין
עם שובו לישראל, לאחר שנתיים באתיופיה כיועץ לצבא האתיופי מטעם צה"ל, זומן רס"ן דוד בן עוזיאל לבסיס תל נוף לשיחה עם מח"ט 35 החדש, אל"ם דני מט.
"בפגישה דני אמר לי להקים בסיס אימונים לחטיבה. את דני הכרתי עוד מתקופת פעולות התגמול, כשהוא הגיע להיות מפקד פלוגה בגדוד 890", משחזר בן עוזיאל מהלוחמים הנועזים של צה"ל ובוגר יחידה ה-101, "דני הציע לי שכדאי שאלך לראות את הבא"ח של גולני, ללמוד איך הם עובדים. אז הלכתי. הגעתי לשם בלי שום רגשי גדלות. נכון, הייתי אחרי 101, פעולות תגמול, הצניחה במיתלה וכל הדברים האלה, אבל לא באתי עם ראש מנופח. זה לא הסגנון שלי. באתי ואמרתי להם: 'חברים יקרים, תנו לי חומר, תסבירו לי מה אתם עושים ואיך אתם עושים'. באתי ללמוד, לא לבלבל להם את המוח עם 'אנחנו הצנחנים'. לקחתי את החומר, עברתי עליו ובדקתי מה מתאים לנו ומה צריך לשנות. היה לי מספיק ניסיון פיקודי כדי להבין אילו תרגילים תורמים ואילו פחות, אבל את הבסיס רציתי לקבל מהם. למה להתחיל הכול מחדש?".
אחרי הביקור בגולני הגיע בן עוזיאל לבדוק את המקום שנבחר להקמת בא"ח הצנחנים הראשון: מחנה נטוש של צבא ירדן שנכבש במלחמת ששת הימים ונמצא בסמוך לכפר א-ראם, מצפון לירושלים. "עד מלחמת ששת הימים זה היה בסיס של צבא ירדן. המקום לא התאים בשום בחינה לשמש בסיס לחיילים חי"רניקים", תיאר בן עוזיאל את המפגש הראשוני עם המקום, "המחנה היה נמצא בנקודה הכי נמוכה באזור. הוא היה חשוף. הכביש שבו נסעו תושבי הכפרים עבר מעל המחנה. הם לא היו צריכים להתאמץ, הם רק היו צריכים לסובב את הראש ימינה והם ראו את כול המחנה פרוס מול עיניהם. אם מחבלים היו יורים עלינו לא היה לנו איפה להסתתר".
למה הוחלט להקים דווקא במקום הזה?
"זו הייתה הוראה של משה דיין, שר הביטחון, שהוריד את זה לחטיבת הצנחנים ואמר: 'תקימו לעצמכם שם בא"ח'. דיין רצה שיהיה איזשהו כוח צבאי במקום כדי שאם יהיו התפרעויות באזור הוא יוכל לטפל בהן במהירות. הוא לא רצה שיתחילו להסיע כוחות. זאת הסיבה שהבסיס הוקם שם. ועוד דבר, כדי שזה יהיה יותר מעשי, אז גם הכניסו שלושה טנקים לבסיס, שלא רק יהיו טירונים רצים עם רובים ביד, אלא שיהיו גם טנקים. שלושה שרמנים עם אנשי מילואים היו מוצבים במחנה א-רם באופן קבוע, כדי שאם במקרה תהיה איזו הפגנה או משהו אחר, הטנקים יסייעו לנו בחיפוי או בכל מה שנצטרך".
המ"פים לא רצו
לאחר הסיור הראשון בשטח המיועד להיות הבא"ח, הבין בן-עוזיאל כי המשימה גדולה בהרבה מהקמת כמה צריפים. היה עליו להקים תשתית שתוכל לקלוט שתי פלוגות טירונים, מגדוד 890 ומגדוד 202, לצד טירוני סיירת חרוב – ולבנות סביבם את כל המעטפת: מגורי סגל, מפקדה, מטבח, מגרש מסדרים ותשתיות בסיסיות.
בן-עוזיאל: "יצרתי קשר עם יחידת הבינוי של צה"ל והם הגיעו ובנו את המגורים של הטירונים, מטבח, מגרש מסדרים וכל מה שהיה צריך לבנות. פתחנו את הבא"ח בתחילת 1968, נדמה לי שמחזור פברואר 68' היה המחזור הראשון. הגיעו לא-רם שתי פלוגות. אגב, המ"פים מאוד לא רצו לבוא. הם אמרו: 'מה פתאום להתנתק מהגדוד?' הם רצו להישאר במסגרת הגדוד. עד א-רם הטירונים היו מגיעים לבית ליד ועוברים את ההכשרה בתוך הגדודים. פתאום באו ואמרו למפקדי הטירונים שהם הולכים למקום אחר וחדש. הם לא רצו את זה. לא היה לי עימות איתם, פשוט הסברתי להם שזה מה שהצבא קבע".
לרגל פתיחת בא"ח א-רם, ב-31 בינואר 1968, קיבל בן עוזיאל מכתב אישי מקצין צנחנים ראשי אל"מ אהרון דוידי. 'לטרזן שלום, עם תחילת פעולת הבא"ח – ברכת הצלחה", כתב אל"ם דוידי במכתב, "אני רוצה להדגיש בפניך את דעתי לגבי הקריטריון להצלחת פעולתו: האם בגמר הטירונות הנפל קטן יותר מאשר היה בגדודים (מבלי לפגע ברמתם של הטירונים). סה"כ הבעיה היא איזה יחס הם מקבלים. ואני בטוח שכשרך וניסיונך באמת יקדמו את המערך המוצנח בשטח זה'.
קראו עוד:
ניר ניצן ז"ל, מגיבורי הקרב בגבעת התחמושת, הלך לעולמו – יורם זמוש נפרד מחברו
צלול היה קולו: הסיפור המלא מאחורי השיר 'הייתי נער' של דוד עתיד ז"ל-לוחם בגדוד 28
סנור: כך הוקם הבא"ח המיתולוגי של הצנחנים – עמוס ירון חושף הכול
אחד הזיכרונות החזקים שנצרבו אצל בן עוזיאל מתקופת בא"ח א-רם אינו קשור דווקא לאימונים, למסדרים או להקמת התשתיות, אלא לרגעים שבהם נדרש לעצב את רוח המקום.
טרזן: "בתוך הבסיס היה מבנה של מסגד ששימש בעבר כמפקדת חטיבה ירדנית. זה היה המקום שבו המפקדים והטירונים היו נפגשים, יושבים ומדברים. תליתי שם לוח עם פעולות הצנחנים מה-101 ועד מלחמת ששת הימים. מעל הלוח הזה תליתי את הפסוק מספר דברים פרק כ' פסוק ג'. אבל לפני שתליתי את הפסוק ביקשתי מקצין הדת של הבסיס שייסע לרבנות הצבאית ויבקש שם שיכתבו לי על נייר דמוי קלף את הפסוק כך: 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם; אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם'. אבל את ההמשך 'כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם' אמרתי לו שלא יכתבו. למה? כי יש בבסיס חבר'ה מהשומר הצעיר ואני רוצה שגם הם יקראו את פסוק. אם יהיה כתוב שם ה', הם יסיטו את הראש. הלך הסרן לתל אביב ופגש את הרב הראשי לצה"ל שלמה גורן. הרב גורן שאל: 'מי זה המשוגע הזה?'. אמר לו: 'זה טרזן'. הרב גורן אישר וכך מעל לוח פעולות הצנחנים נתלה הפסוק בלי ההמשך: 'כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם'. הרב גורן הבין שיש פה חיילים מכל הזרמים. ולכן הוא אישר את זה".
בנוסף, בן עוזיאל ביקש שהחיילים גם יבינו היכן הם נמצאים, לא רק מבחינה צבאית, אלא גם מבחינה היסטורית. לשם כך תלה במחנה מפה גדולה, שבה סומנו אתרים מקראיים באזור, כחלק מהניסיון לחבר את הטירונים למורשת ההיסטורית של עם ישראל ולשורשים היהודיים של המקום. "על המפה סימנתי מקומות כמו בית אל ומכמש ובאמצעות שרוכים שנמתחו על גבי המפה צוינו הפסוקים הקשורים למקומות מימי התנ"ך", סיפר טרזן
לבנות לוחמי צנחנים
הוצאת פלוגות הטירונים מהגדודים הייתה צעד מתבקש אחרי מלחמת ששת הימים, גם אם בתחילה עוררה התנגדות. עד אז נקלטו הטירונים בתוך הגדודים עצמם, אבל המציאות הוכיחה כי בתוך שגרת הגדוד המבצעית קשה היה להקדיש להם את מלוא תשומת הלב. הקמת הבא"ח הראשון יצרה לראשונה מסגרת נפרדת, ממוקדת ומקצועית, שבה אפשר היה לבנות את הלוחם הצנחן מן היסוד – במשמעת, באימונים, בערכים וברוח החטיבה.
"היתרון של בסיס טירונים הוא שכל תשומת הלב מוקדשת לטירונים. בגדוד, למג"ד אין זמן לזה וזה היה השיקול: לעשות הפרדה", הסביר טרזן, "תפקידו של מפקד בא"ח הוא לדעת איך להתייחס לחיילים, לדעת מה מותר ומה אסור ולבנות אותם להיות לוחמים בצנחנים. מפקד בא"ח צריך להקרין שהוא מפקד שירצו ללכת אחריו. פעם הוזמנתי לבה"ד 1 לתת הרצאה בפני 280 צוערי חי"ר. בסוף ההרצאה שאלתי אותם: 'מחר כל אחד מכם עומד מול מחלקה. מה תגידו לחיילים?'. היה שקט באולם. אחרי דקה וחצי אחד הצוערים אמר את שמו. ואז שאלתי אותו: 'מה אתה מקרין לחיילים שלך?'. הוא ענה לי: 'מוטיבציה'. עניתי לו: 'האם רק בגלל שיש לך דרגת סג"ם חייל ילך אחריך לקרב? אתה צריך לשאול את עצמך איך תגרום לו ללכת אחריך'. אחרי שסיימנו, הצוערים אמרו לי שזו הפעם הראשונה בקורס שדיברו איתם על היחס לחייל".
איזה מפקד בא"ח היית?
"בבא"ח א-רם היה לי חשוב שכל הניסיון הקרבי שצברתי יבוא לידי ביטוי בדרישות מבצעיות וביחס לטירונים. אמרתי למפקדים שהגיעו עם החיילים: 'אל תשברו אותם ואל תשחקו לי את 1952. גמרנו עם הימים שאף אחד לא יודע כלום חוץ מלדפוק, להרביץ, לצעוק ולבלבל את המוח לטירונים. אתם צריכים להגיד לעצמכם: אני הולך לבנות את הטירונים'. אני עד היום בקשר עם מישהו שהיה טירון שלי בא-רם ב-1968. הוא כתב לי פעם: 'איזה כבוד ומזל שהיית המפקד שלי. תמיד התייחסת, הסברת, דרשת, אבל בצורה שלא פגעה'. הרי מה מפקד רוצה להוציא מהבא"ח? חיילים אומללים שביזו והשפילו אותם? הרי הטירונות היא תחילת הדרך הצבאית שלהם, אז איך הם ייגשו להמשך השירות אם ישפילו אותם? התשובה – עם רצון לעזוב. לכן, אם מפקד בא עם הגישה שלי הוא יוציא לוחמים שישרתו עם מוטיבציה ורצון".
מבחינתך, מפקד בצה"ל הוא…
"מפקד בכל יחידה בצה"ל חייב לנהוג ולהתייחס אל החיילים שתחת פיקודו על פי הערכים הבאים: מקור הסמכות הוא הידע באנשים, טיפוח יחסי אנוש וגיבוש לשם השגת מטרת היחידה. המפקד תלוי בנכונותם, נאמנותם ויוזמתם של חייליו ולכן עליו לשמור על כבודם. חיילים תמיד יהיו מושפעים מאישיותו של מפקדם מכוונותיו, מערכיו ומהתנהגותו. לאישיותו של המפקד מספר פנים: יכולתו המקצועית והמנהיגות המוסרית. בכל יחידה צבאית ישנו רק אדם אחד המסוגל לעצב את האווירה, את היחסים והמוטיבציה הרצויים והוא המפקד. צה"ל שונה מכל הצבאות האחרים מאחר והחיילים, רובם המכריע, הם בני אותו לאום ודת, מדברים אותה שפה ומושפעים מאותן אתגרים לאומיים ומדיניים. ולכן ניתן לנצל מכנה משותף זה כדי להוביל את החיילים להישגים בתחום הגיבוש, המוטיבציה והיחס לערכים. אבל, כפי שהדגשתי, זה תלוי בערכים, בהתנהגות ובתכונות של המפקדים שלהם".
תקופת הפיקוד של רב-סרן דוד בן-עוזיאל על הבא"ח הראשון א-רם הייתה קצרה, אך משמעותית. הוא הספיק להוביל שני מחזורי טירונים, פברואר 1968 ואוגוסט 1968, לפני שהעביר את הפיקוד לסא"ל עמוס ירון. חודשים אחדים לאחר מכן העביר ירון את הבא"ח לתחנה הבאה שלו: מחנה סנור.
